עיון ביקורת

הו, שאנז אליזה , הרגעים הקסומים של צרפת – אמנים שונים (הליקון)

מוסיקת עולם

רגעים קסומים" הוא עניין יחסי, כי יש כאן שירים שלי אישית מעלים את מפלס הגעגועים ולאחרים אולי לא אומרים דבר. מצד שני, כשנינו פרר קורע גרונו ב"מירזה", זה פונה לחצי מדינה. גם כשג'ו דסאן שר "הו שאנז אליזה". ומי לא מכיר את "זה כתוב בשמיים" של בוב עזאם ואת כריסטוף של "המריונטות". כשהרבט פאגאני עושה את "לה בון פראנקט" זו חאפלה נוסטלגית. ו"בובת קש, בובת שעווה" של פרנס גל היא נוסטלגיה אירוויזיונית. וגם אדאמו ואלן בארייר תמיד חוזרים לרגעי קסם שעולים מן האוב.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 4 = 3