עיון ביקורת
לרכישה >>

נתן גושן , נתן גושן (אן.אם.סי, נובמבר 2011)

מוסיקה ישראלית

מה הכאב שלו? מה הטון המלנכולי-דרמטי הזה שעובר לאורך הדיסק כמו הייתה זו מונודרמת חיים של איש אחד, שנעצר כמה סנטימטרים לפני תהום המלודרמה הטראגית. לא תמיד נסחפתי עם גושן הנואש ברגשותיו.
מצד שני, מצאתי עצמי לעיתים מתמסר בקלות לטון המיוסר, לקול הגבוה מלא ההבעה הנואשת (טון כזה אינו יכול להיות שקרי), למנגינות הנוגות היפות. מתענג על ההפקה המחניפה שמאחוריה מפיק ממולח-מריח פוטנציאל כמו לואי להב שידע לייפות באקוסטי הזה, צלילי פסנתר שחוברים לנגיעות פלמנקו, גם צליל האקורדיון שמקשט ("כמה מילים")

גושן שופך מלוא חופן מילות רגש, מנסה להסעיר בתיאורים רגשניים לעיתים אובר אמוציונליים, וכבר כתבתי באחת הביקורות על הסינגלים שלו – סינגר – כן. סונגרייטר – פחות.
"אני יודע שהזמן לא עוצר בשביל בני האדם", שר גושן ב"יודע", שיר מודעות עצמית שפותח. בערך כמו שתגידו – שכולם מתים בסוף. "יודע מילים, יודע שתיקה, יודע היטב לחכות" – צירוף סתמי. וגם השימוש ב"היטב" – מילה מאוד לא מוסיקלית.
ב"כל מה שישי לי" דרמטי-עצור-נוגה-סובל-מיוסר-כמה-רע-לו, בלדת רגש בביצוע אקספרסיבי, בעיבוד רוק חשמלי טוב. דרמה אישית שגושן שר ברגש רב.
מגבירים קצב ל"פנים אחרות", עולים למסלול זרימה פחות מלנכולי. האוהב המיוסר -המתרגש שמצא שנים "נחמה באלכוהול" נסחף במילים כ"כובש אלפי אדמות אולי שם אגור איתך".
הקול קודר-תחושתי הזה, אחיד בצבעו מכתיב את הטון של הדיסק, שברון ליבו של אוהב נואש שעבר לילות בלעדיה ("לילות" – מנגינה מכניעה) היא הגוף שלו בין השתיקות השירים והעצב גם בימים שאהבו פחות. ("גבולות היגיון")
וגם: קובר את הכאבים והדמעות על הפסנתר הולך יחף ברחובות ריקים, נזכר בזכרונות מתים. קירות שבורים. מציאות ודמיון נכנסים למכבסת המילים כדי להדהיר את עגלת המלודרמה.
הלחנים המלודיים נושאים את תשוקתו הנכזבת-נרגשת-מיוסרת, הקול נטען ברגשנות עוצמתית עד זעקה, אבל משהו כאן לעיתים מנופח-מגושם-יומרני מדי, גם כשגושן שר מפורשות "נשאר לי רק הרס עצמי, במראה ממולי שוכב ילד שלא מפחד מקצת ערפל, שקצת לא רואים". וגם ב"כמה מילים אינו חף מדימויים חבוטים – "כמו עצים גם אנחנו גדלים"

מצד אחר – פשטות יפה בצליל קאונטרי אפ טמפו וטקסט כתוב טוב – "ואני הולך עיוור ולא מקשיב לשום דבר/ולא חושב על מה יביא חי המחר/ ואת סגורה בגוף אחר, הלב שלך אפור, הוא לא שותק, לא מדבר/ ואני לא מעכל, אולי עכשיו אולי מחר תהיי עם מישהו אחר" (השיר "עכשיו") החדות  בטקסט מגיעה גם ב"יש עוד מה לראות", וב"נושבת באוויר" המרטיט (והמשובח ביותר בדיסק) שמסיים את הדיסק במנגינה כובשת.
נסכם: נתן גושן הוא טון וצבע קולי נדירים שחוברים למנגינות נוגות ונוגעות. למי להאמין? לטקסטים המעט שדופים ברגשנותם או להמיית הלב המאופקת-מדוכדכת, למנגינות היפות לצלילי המיתרים האקוסטיים המחניפים. פסק הדין: האחרונים זוכים בנקודות. או במילים פשוטות: נולד זמר.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 3 תגובות

  1. גם זה 4 כוכבים ?! אוי ואבוי לי.....
    העיקר לקטול כל מה שמזרחית אתה יודע

    (למרות שאחרונים של דודו אהרון ומשה פרץ, אינם השני של פינק פלויד, אבל בטוח ב 999 אחוז- שעדיפים, סוחפים ואמיתיים יותר מגושן המנוקנק הזה-במוזיקה)

    וכ--ל מה שכאילו מערבי מודרני - 4 כוכבים פלוס ?!

    בלי לפגוע, יש לך אחלה אתר בשביל לדעת על ריליסים ישראלים חדשים פלוס שמיעה אליהם, מקור נחמד להשמעות.

    אבל בכל הקשור בטעם רענן שמעיד על יצירות סוחפות טובות...... אתה מר חרסונסקי,
    לא מבקר מוזיקה איכותי של ממש. בטעם נטו אני מדבר, עדיין סחטיין על ההשקעה הטכנית והמידע על ריליסים ישראלים.

    (דודי מיכאלוב, כרמיאל)(14/01/2013)
  2. אלבום מדהים !!! אפשר חמצוא פרומו לשירים ואת כל המילים באתר:
    http://nathangoshen.co.il
    <a href="http://nathangoshen.co.il" title="נתן גושן">נתן גושן</a>
    (דנה אליאס, מרכז)(28/11/2011)
  3. איך הספקת להאזין לו?
    (יוקו)(17/11/2011)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + 6 =