עיון ביקורת

אהוד בנאי, זקוק למחילה (מילים: מרים בנאי לחן: אהוד בנאי עיבוד: גיל סמטנה , נושי פז, אהוד בנאי, ערן פורת ואלעד כהן בונן, ינואר 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

איך הבת קראה את אביה, הרגישה אותו, הבינה אותו. אני מתבסס על מידע חוץ שירי. מרים בנאי כתבה את אהוד בנאי, שהלחין ושר וידוי ממילותיה. קלטה אותו ברגישות מופלאה. אהוד שר בטון שמבקש לא רק מחילה אלא חמלה כאילם עומד על סף דלתה של הילדה שבגרה. האם היא מבינה את המקום בו הוא נמצא, מה הוא מרגיש, במה הוא מאמין? כנראה שכן. בחיבור אליו, היא מצליחה לחדור מבעד האילמות שלו, למרות שאינם על אותו תדר (אצלו "הפרעת זהות", אצלה "הפרעת אכילה") קיימת תקשורת בינו ובינה, שמגיעה ממקומות של אהבה, הבנה ואמונה על רקע אווירת ארוחת שבת.
הקצב, המנגינה והטון של בנאי חוברים למבע אותנטי, מהסוג שנולד ברגעי חסד של השראה גדולה. בנאי משרטט בקו המלודי קודר את תחושת הנתק-אהבה-בקשת החמלה שקיימת בו. העיבוד הוא חלק מהקונטקסט הזה – סולידי, צנוע, מאופק, משתתף בצער תחושתו. הגיטרות שרות יחד איתו. בנאי גר בתוך עצמו, חותר לאמפטיה, מבלי להתנתק מהמקום בו הוא נמצא, המסומן על מפת הזמן בשנות השישים. זקוק יותר לחמלה מאשר מחילה.

אהוד: "זה התחיל במשהו שאמרתי לאשתי בסעודת שבת, אמרתי ושכחתי, אבל הילדה שבגרה זכרה וכתבה, והמילים שלה כמו יצאו מתוכי, נותנים ביטוי למשהו כמוס"
מרים: "קידוש בליל שבת והמשפחה סביב השולחן. האחיות שלי עברו את גיל העשרים, אני תיכף באמצע השלושים, מגיעות לבית ההורים לשבת, וכמו חלק מדור שלם – עדיין "הילד בן שלושים" במובנים מסוימים.
"אמא אוכלת לאט, תמיד מסיימת אחרונה. אבא שלי בהומור אופייני לו אומר לה: אני תקוע בסיקסטיז, ואת במנה הראשונה. ובראש שלי מתחיל להיכתב איזה שיר. השבת יוצאת, ואני כותבת אותו. זהו שיר על הרגעים "הקטנים" של החיים, הנחמה שבהם והרצון להתנחם בהם. זהו שיר על כאבי הנפש שלנו, מבקשת הבנה ונחמה קודם כל מעצמנו, אבל גם מהאנשים הקרוביםן לנו ביותר. איזה כיף, שאבא שלי לקח את הטקסט הזה, ועשה לו את הפעולה הפלאית הזו שנקראת הלחנה"… 


צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי

קליפ: בימוי ועריכה – דרור פז, צילום – תום גני ודרור פז

 

אני תקוע בשנות השישים / ואת במנה הראשונה / כנראה שלי יש הפרעה בזהות
ולך הפרעת אכילה / אני יכול להסתדר / רק עם עגבנייה במקרר / אבל את תמיד רוצה יותר
כאילם עומד על סף דלתך / כשופר שאין בו מילה / זקוק למחילה / כאילם עומד על סף דלתך
בתפילה שאין בה מילה / זקוק למחילה
ערב שבת, מלאכי רחמים/ והנרות שלך דולקים / הילדה שבגרה באה לשבת
אל שולחן ההורים / אני אומר דבר תורה / והיא מקשיבה / היא מאמינה
כאילם עומד על סף דלתך/ כשופר שאין בו מילה/ זקוק למחילה
בואי נלך לים נשטוף את הפצעים מהרגליים/ נפתח חלון ברכב נקשיב לדיסק ישן בינתיים
לקראת ראש השנה מסדר ערימות של ניירת/ מנסה שוב ושוב לפתוח את הסתימה בצנרת
לפעמים אני מרגיש איך שהכול ממני בורח/ לפעמים אני מרגיש בתוך ביתי כמו אורח
כאילם עומד על סף דלתך/ כשופר שאין בו מילה/ זקוק למחילה
בואי נלך לים נשטוף את הפצעים מהרגליים/ נפתח חלון ברכב נקשיב לדיסק ישן בינתיים
כאילם עומד על סף דלתך/ בתפילה שאין בה מילה/ זקוק למחילה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “זקוק למחילה

  1. רוב תודות לאבא שלך ולך :-) המשיכי בדרך מרים - כי הרי השביל הזה מתחיל כאן - לא תמיד ברור או מסומן צמאים לעוד ועוד ועוד מהסוג הזה שמחדש את מעיין נעורינו
    (אסף)(22/01/2019)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 7 = 9