עיון ביקורת

אירוויזיון 2019, זה לא חלום ("השטיח הכתום", קבלת הפנים של תחרות האירוויזיון 2019, רחבת היכל התרבות תל-אביב)

מה נשמע, מיוחד

דץ ניגש להגיד לי שלום. נזכרתי שהייתי איתו ועם דצה באירוויזיון ברומא 1991. הייתי אז שליח "מעריב". הכרתי באותה נסיעה את כותב השיר עוזי חיטמן ז"ל, היכרות מופלאה שהפכה לידידות. והנה, 28 שנה אחרי – הדצים שרים  את "כאן" ממש כאן בתל-אביב, ברחבת היכל התרבות, בטקס הפתיחה הרשמי של האירוויזיון בישראל. כדי לעדכן אותם ברוח הזמן – מצרפים אליהם את סטפן לגר, זמר ורקדן, כוכב זורח בשמיים המקומיים.
אחד מחתני השמחה, ראש העיר רון חולדאי, סיפר כי ברגע הזכיה של נטע ברזילי, הבין למה הוא הולך להיכנס. לא ברור אם שמח או חשש (או גם זה וגם זה). בסופו של דבר הוא כאן. סוגר רחובות,  מציף בצבא של אנשי הבטחה. אם חגיגה בינלאומית – העיר תראה את כוחה גם במה שאנחנו הכי טובים בו – ביטחון.
הצבתי מצלמה הרחק מההמולה ליד בחור חייכן, שנתן לי כרטיס ביקור: שמו דבן אדרמי Deban Aderemi. תשאלו מי? אז שאלתי. "אני עיתונאי מישראל. איך זה שכולם מגיעים אליך? מה זו הקלות הזו?"  אדרמי חייך, שלף כרטיס ביקור. שאאיית את שמו נכון.
בהמשך הבנתי, שתפסתי מקום טוב ליד בחור, שמשך את כל המשלחות אליו, כמו פרפר לאור. אין מעריץ אירוויזיון שאינו מכיר את אדרמי מהאתר Wiwibloggs. כמעט כל משתתף/ משלחת בתחרות ניגשו אליו להצטחקק ולעשות סלפי. גם קובי מרימי הסתחבק איתו כמו עם מכר ותיק. הבנתי לפתע, שאין לי מושג מה התפתח סביב האירוויזיון בשנים בהן לא סקרתי את התחרות. אדרמי הוא נציג מובהק של מאות אלפי המעריצים, שקמו לתחרות מאז שהיא פתחה את שעריה לארצות מזרח אירופה. אדרמי מלונדון כבר ביקר בעבר 4 פעמים בארצנו. מעידים עליו שהוא אינטיליגנטי, כריזמטי, הרוס על התחרות, כאילו מדובר במופע הפופ הכי איכותי על כדור הארץ. רודף אחרי התחרות כמו צייד סופות. יספק תמיד משהו טרי על מה שחם, ומי מועמד לזכיה בתחרות. הבחור נראה כאילו הוא מכיר את היפהפיה מקפריסין ואת הטרנסג'נדר מאוקראינה. הם מתנהגים כמו חברים משכבר הימים. לא בטוח שהוא התנשק עם 4 הנשים מפולין. הן נראו כאילו הוצאו מתוך תמונה מאמצע המאה הקודמת.
הפולניות קוראות לעצמן  Tulia על שמה של חברת הלהקה. Tulia Biczak,  והן מחזירות את האירוויזיון לעידן שבו סלפי היה מדע בדיוני, כאשר מדינות ניסו להתרפק על שורשים, או בלשונן, ה – traditional Polish folk music. יכול להיות שהן מאמינות שזה חזר לאופנה?
לצלם לצלם, לצלם, להצטלם. החמצנו את ההופעה של דנה, שממשיכה לעוף על האירוויזיון. אבל לא פספסנו את היפהפיה עם הפרחים בשיער. מאין את? הא, מיוון. ניסיתי להיזכר איך נשמע השיר היווני. לא הלך, אולי יופיה חזק יותר מהשיר.
ואתם? מונטנגרו?  לא פחדתם להגיע לישראל, שואל עיתונאי. מה אמרו בבית? ומה אתם חושבים על ישראל? חסר להם שלא יגידו – Wonderful.  ווי לאב יו.
"בילאל"! (הצרפתי הגא) צעקו הצלמים. בוא הנה! פליז פליז פליז. בילאל מגיע בשמלת כלה מפוארת הנגררת אחריו. הוא רוצה שיקבלו אותו ככה – לפי השיר  Roi, שנושא מסר של קבלה עצמית. אחרי המהומות שעורר בפריז (הומו, מוסלמי) – יש לו עדנה בת"א, העיר הכי מזוהה בעולם עם קהילת הלהט"ב. המצלמה מסתובבת ללהקת "האטרי" – שואו החייזרים מאיסלנד. גם פרודיה יכולה להיות מפחידה.
הנה נטע. המלכה שלנו הגיעה. מה זו השמלה הזו? לא תיגשי לצלמים שמאחורי המחסום להגיד שלום? נטע אל תשכחי מנין באת. אבל המלכה נשארה עם צלמי ה-VIP, למדה לעשות פוזות פוקט פייס.
איפה טעינו? שלא קיבלנו צמיד כתום. עם הכתום היינו יכולים להגיע אפילו עד נטע וקובי ולשאול את חולדאי האם הוא מבסוט So Far?
בטח מבסוט. אנחנו על המפה, אירופה איז היר, ובאירופה תתנהג אירופה. זה לא  פשוט. בטוח שרוב חברי המשלחות למדו את המילה "בלגן". דיברו בהודעה לעיתונות על "קוקטייל אינטימי" לוו.איי.פיז, סגור – גם לא לעיתונאים,  שייערך בתוך היכל התרבות. מבט פנימה גילה, שבאינטימי הזה נמצא כל העולם ואמא שלו. אנחנו על המפה האירופאית – אבל בישראל. יחי ההבדל. בואו נחלום שזה קורה בפרובינציה.
Dare To Dream אומרת כרזת האירוויזיון. נעז לחלום. אכן: זה קורה כאן ועכשיו. היינו כחולמים.

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 2 = 3