עיון ביקורת
לרכישה >>

אריאל הורוביץ, הגיבורים שלי (התו השמיני, אפריל 2013)

מוסיקה ישראלית

מי מהגיבורים של אריאל הורוביץ לוקח אותי לאי הבודד (אייפוד) שלי? זה לא רק עניין של הזדהות. מה שווה גיבור מרתק ללא מנגינה, שתוביל אותו מאזור החשיבה-סקרנות אל חדרי הלב. אני מתכוון לגיבורים האישיים של הורוביץ: שיר מס 12 – “ילדה כמוך” לקח אותי בשבי לא רק מפני שאני אב אסיר, גם אסיר תודה לבת (לא אחת), אלא מפני שהוא שיר שמנגינתו שובת לב.
עוד אחד מהסוג הזה הוא שיר מספר 10 – “אם נישאר חלום” – אריאל הורוביץ שר על הכמיהה, שהפעם האהבה לא תתמוסס ושחלום הזוגיות כמו באגדות היפות – ימשיך להתקיים. אוטופיה? הורוביץ מתרפק בתחינה לא לוותר, ובמילים פשוטות יותר – תשקיעו בזוגיות על תרפו. יש סיכוי לאהבה הזו שהיא חלום. תעבדו על הקשר. אל תתנו לזה להתפרק.
הטון אכן מצביע על רצינות הכוונה. המנגינה – עגולה ומתיישבת בקלות על מיתרי הרגש, מייצרת את הערגה הרומנטית, שאליה חפצה נפש הורוביץ להגיע. השיר לא פסגת הפואטיקה, אך מעורר ערגה רדומה לפופ נעורים תמים מפעים לבבות של פעם.
ומהגיבורים האישיים לגיבורים האחרים. יש כאן בעיה מסוימת: המאזין נטול מידע חוץ שירי – יצטרך להסברים כדי להבין את הסיפור שמאחורי. טוב עשה הורוביץ, כשעל צידה האחורי של חוברת המילים ציין למי כל שיר מתייחס. גיבוריו נקובי השם של הורוביץ הם: המשורר אבא קובנר (“סלון קטרינג“), המשוררת לאה גולדברג (“גם השנה“), הרב מנחם פרומן, מייסד תנועת “ארץ שלום” (“פרומן“), שרה ב”ק, העיתונאית הדתייה, ששרה בהופעותיה בפני קהל מעורב (“שעשאך כרצונך“), רבקה ספיר ממקימות קבוצת כינרת ונעמי שמר בתה, שהיא אמו של אריאל (“המכתב של רבקה לנעמי“), ארנסט פולאק, חלוץ העלייה השנייה, שהתאבד בגיל 19 (“מצבת השטן“), עמיחי כ”ץ, בעליו של המועדון הירושלמי המיתולוגי “הסינדרום” שהלך לעולמו בטרם עת (“בלדה לכהן צדק”).
וגם גיבורים שהם קבוצות – בני הדור הנוכחי במוסיקה הישראלית שנאבקים לשרוד כדי להיות נאמנים לאמנות שלהם תחת מגף תרבות הרייטינג (“אריה“), משלחת הסיוע הישראלית לנפגעי רעש האדמה בהאיטי (“הכוכב של דויד“), הצוותים המעורבים של יהודים וערבים בבתי החולים בארץ (“ריקוד משונה“)
אריאל הורוביץ לקח לעצמו חופש מוחלט ללכת לכל כיוון בבחירת הנושאים, בגיוון המוסיקלי, בשיתופי הפעולה. ב“הכוכב של דויד” הוא בחר במקצב אפרו קריבי מלהיב, דיאלקט מרוקאי, וגם משתף הראפר ההאיטני SILA במוסיקת קרוס-קלטשר אקזוטית מרקידה יפהפיה. אני שומע מעין פולק בלוז בוב דילני-מאיר אריאלי ב”סלון קטרינג” (סיפורו של אבא קובנר), פולק אמריקני (“גם השנה” – לאה גולדברג), פופ ישראלי סטייל אהוד בנאי (“המכתב של רבקה לנעמי“) הכלאה בין מוסקה ים-תיכונית למוסיקת מערבונים (“שעשאך כרצונך“), פופ דאנס (“מצבת השטן“), סגנון קאונטרי בשיתוף תמר אייזנמן, דנה ברגר, תמר גלעדי, דודי לוי, ערן צור ודן תורן (“בלדה לכהן צדק“)
גם באלבום הזה כמו ב”אלבום 5″ הקודם שלו – הורוביץ ממשיך לרתק ביצירתיות השופעת, בבחירות המפתיעות, ביכולת שלו לצאת מעצמו ולספר סיפורים מיוחדים וגם להישאר אישי.

רשימת שירים: סלון קטרינג, הכוכב של דויד, גם השנה, פרומן, שעשאך כרצונך, המכתב של רבקה לנעמי, מצבת השטן, אריה, בלדה לכהן צדק, אם נישאר חלום, ריקוד משונה, ילדה כמוך

מכתב של רבקה לנעמי

סלון קטרינג

Ariel Horovitz - My Heroes
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 1