עיון ביקורת

גידי גוב , ארץ תכלת לבנה (מילים ולחן: איתי פרל עיבוד: ערן ויץ ויובל שפריר, יולי 2015)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

ככה לא כותבים היום מילים מולחנות. זו שפה ששייכת לימים והלילות של האתמול. חוברת למשוררי הפזמונים של שנות הארבעים-חמישים-שישים. מכילה משהו משירי האמש, שאיתי פרל שומע, ערבים נוגים, “אור ירח מתדפק על חלון”. “שתי נשמות זרות גרות בתוכך”, שר גידי גוב.
שיר על מהות הזמן, המקום והחוויה תוך עצירת החיים לרגע. “ארץ תכלת לבנה” היא המקום אליו זורמת תודעתו של הדובר, בשעה שהוא מנסה לעצור את הזמן ולחוות את הרגע תוך התבוננות בו  עצמו, ביחסים שלו עם העולם ועם בת זוגו.
כאשר העבר מומחש לתוך חוויה אחת, הרגש מתעצם, כל העבר מתכווץ לרגע אחד , בו כוכב הלכת עוצר ממלאכתו במניית ימיו. חשבון הנפש נעשה באמצעות האנשת הכוכב.
גידי גוב לקח על עצמו את “חשבון הנפש” המטפורי, למעשה – להיות קול להגותו של איתי פרל.  מוסיקה של אור ירח מתדפק על חלון, רומנטיות מלטפת, איפוק רגשות שובה לב, צליל פדל סטיל שמייפה את תוגת המנגינה. יש קסם הבריטון הבלעדי הזה, שמעניק לטקסט הלא פשוט חיים שהם מעין תמצית מזוקקת של “כל שירי האמש”. גוב יודע לשיר סיפור, לא לוחץ מדי על הקול, חף ממניירה, כמו אומר: תישאר הכי עצמך, אל תהיה גדול מהשיר. נראה שרק זמר כגוב יכול להוציא מהשיר הזה את היופי שבו.

כוכב הלכת עוצר עכשיו /ממלאכתו במניית ימיו /ערב נוגה, רטוב, נאסף / אל עדר אתמוליו 

דקת אין קץ מתקתקת כבר / בכמיהתה אל אותו עבר / צמד מילים שחוקות נאמר / מה שיהיה יהיה 

אור ירח מתדפק על חלון / מבקש ברכה / ארץ תכלת לבנה / אני נשבע 

שעוד מעט תעלה השמש / ובבת אחת כל שירי האמש יתנגנו / ואת לא תוכלי שלא לבכות 

עקבות אין איש מוליכות אי-אן / ותעלמנה בבוא הזמן / שתי נשמות זרות לעצמן / גרות בתוכך 

ואם תלך, לעולם תברח / ואם תיפול מורדות אין-אח / דלת סתרים צרה תיפתח / אל ארץ בתוכחה 

אודותיה איש אינו יודע / טרם שכול שנותיו / ארץ תכלת לבנה / אני נכנע 

ועוד מעט תעלה השמש / ובבת אחת כל שירי האמש יתנגנו / ואת לא תוכלי שלא לבכות

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 5 =