עיון ביקורת

Jonas Brothers, Happiness Begins (הליקון, יולי 2019)

מוסיקה פופ

בלשון המעטה: לא התגעגעתי לאיחוד של האחים ג'ונאס. לא היה שום ספק כי הוא ילווה בסדרת להיטים. בלי להיטים הרכב כזה אינו חוזר. כבר עם Sucker יש סיבה למסיבה. שלוש דקות שאומרות: “you’re the medicine for my pain, the tattoo inside my brain” – "את התרופה לכאב שלי, הקעקוע בתוך המוח שלי".
לא התגעגעתי, כי אני צופה את הצפוי.
האלבום הראשון שלהם מזה עשור שנים: להקת הבנים  (אז בני  15-19) שכיכבה בסרט Camp Rock של דיסני, התבגרה, בעיקר  בגיל. מוסיקלית, קווין, ג'ו וניק שאחרי קריירות עצמאיות נשארו פופ בנים חמוד, קליט שערוריה. האיחוד ממחזר את הסאונד של כל הפרויקטים – הסוליסטים וגם של הלהקה, פופ רית נ' בלוזי שופע צלילי סינתיסיייזרים ותופים מתוכנתים – כמעט ללא גיטרות.
“Only Human” רוכב על פעימה רגאיי בהפקת Shellback של עם צליל נשיפה שבו הבנים יוצאים מעט מהמסלול הצפוי בצליל הקשה אפרו קאריבי “Don’t Throw It Away” משחזר בפזמון החוזר את קולות הפלצט של השלישייה בהרמוניה עשירה . הסינגל “Cool” לאלמנט מלודי של האחים, במנגינה קליטה מחוברת קצב מידטמפו מדוד של מחיאת כף. “Hesitate” – שיר אהבה, מציג עוד פן בתעודת הזהות האומנותית של הטריו – המתיקות המלנכולית בקולות גבוהים, שיר שנשמע עוד פוטנציאל לסינגל מצליח בשורה הרומנטית הנרגשת והקיטשית:  "I will take your pain/And put it on my heart”. ואז מגיע עוד משהו סוחף: ‘Rollercoaster’, האלבום נשמע פופ שאולי כבר לא היינו מקבלים ב-2019 אלמלא הג'ונאס ברדרס. הם עדיין רציניים, כריזמטיים, פופיסטיים לאללה. כאשר ניק שר, "כשאגדל, אני רוצה להיות בדיוק כמוני", ב – Cool, אפשר להבין למה התכוון המשורר. האחים ג'ונאס לא נזקקו להמציאה עצמם מחדש כדי לעשות קאמבק מרשים,  הם  נזקקו לחומרים חדשים טובים בסוגה שלהם, ואת זה יש להם.

Sucker’
‘Cool’
‘Only Human’
‘I Believe’
‘Used To Be’
‘Every Single Time’
‘Don’t Throw It Away’
‘Love Her’
‘Happy When I’m Sad’
‘Trust’
’Strangers’
‘Hesitate’
‘Rollercoaster’
‘Comeback’

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 5 = 1