עיון ביקורת

דויד ברוזה, לי (מילים: צרויה להב (פרפרזה על "אנאבל לי" של אדגר אלן פו), לחן: דויד ברוזה עיבודים והפקה מוזיקלית: יונתן לוי)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

ברוזה מחובר למוסיקת פולק, ולא רק ספרדית. לפי הדף שנשלח, אנחנו קרבים לט”ו באב, וזוהי תרומתו של הטרובדור המקומי לטקס. שיר אהבה מוטרפת, בסגנון מיושן של מוסיקה קאנטרי-אירית. “אנאבל לי” הוא השיר האחרון שכתב המשורר האמריקני אדגר אלן פו המתאר את אהבתו  לאנבל לי כאהבה נשגבת שאין כמותה בעולם. צרויה להב כתבה גרסה יפה לדויד ברוזה,  שהלחין ברוח  שירי העם של פעם בקצב טיפוסי. ברוזה שר על הכאב שהוא חש, כאשר הוא נזכר באהבה המושלמת שהעניקה לו לי לפני שנעלמה. יש תחושה שהוא כאן יותר על תקן מספר, מאשר מאהב מזדהה. מסוג השירים שמתנגנים בנחת, ברוח המסורת, לא דרמה אישית גדולה, לא טון נואש, אלא שיר פשוט בהשראה של מוסיקה עממית, מהסוג שעוברת מפה לאוזן בלחן ובעיבוד אקוסטי תואמים. ברוזה אוהב לזרום באפיקים כאלה, אלא שכותב שורות אלו מצפה מיוצר-זמר כמוהו לעבור לאפיק יותר אישי ויותר מקורי. גם כך: רעיון מעניין להרים ערב פולק רב תרבותי.

בפעם הראשונה שראיתי את לי / לי הסתכלה עלי / ואמרה, מזמן כבר היית שלי
אבל לא זכרה ממתי
כל לילה נפגשנו, אני ולי / בחורשה שאחרי הבתים / לי ידעה איפה יש פרחי אש כחולים
בוערים ובבוקר מתים
רציתי את לי כולה בטירוף / שתהיה רק שלי, רק שלי / שנהיה רק אנחנו ביחד צרוף
מוגנים מהכול ומגלים
כוכבי הביצות ובגדים שפשטנו / היו מצעים למיטה / לי אהבה כמו בפעם ראשונה או אחרונה
ועפתי איתה / רציתי את לי כולה בטירוף / שתהיה רק שלי, רק שלי
אבל תחת חופת אוויר שחר שקוף / לא ראיתי יותר את לי
ויותר לא נפגשנו, אני ולי / בחורשה שאחרי הבתים / למרות שכוכבי הביצות יכולים
להחזיר את הזמן לעיתים
לא מצאתי את לי, לא בין השוכחים / ולא בין הנמלטים / פרחי האש הכחולים נפתחים
בוערים ובבוקר מתים / רציתי את לי כולה בטירוף…

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 − = 4