עיון ביקורת

חן כהן והדס קליינמן, נותן לי ללכת (מילים ולחן: חן כהן עיבוד והפקה מוזיקלית: יונתן ויינרייך, אוגוסט 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים

ממשיכים לשאול מהי אהבה. חן כהן כתב על אהבה או אהבות, שממשיכות אחרי שנים להיות מושא געגוע, וגם לעורר ממרחק הזמן את השאלה האם באמת אהב. המוסיקה היא ה”שקט” בו הוא מבקש כדי להתייחד מחדש עם השאלה. הקול האקספרסיבי, הטון המלכולי, ההרמוניה החלומית. אווירת הדמדומים (ב”אחר הצהריים רגיל”). המעברים – הם חלק בלתי נפרד מהקונטקסט של השיר, וגם כאן לא נחצה הגבול מהאווירה המוכתבת מתחילתו. צלילי הגיטרות לקראת בסיום – שכבה חיונית בקומפוזיציה. משתלב וגם מעצים. הסיפור מושר באינטימיות צובטת. הלחן הוא  מהסוג האלמותי ששומעים אצל גדולי המלחינים הברזילאים, אלה ששרים את סיפוריהם כמעט בלי להרים קול, כמו כדי לתת לנפש לשיר. חן כהן נתן לנפש שלו לשיר במקומו.

**** מתוך המידע נשלח עם השיר: ב”נותן לי ללכת” חוזר חן כהן לפרידה שחווה לפני מספר שנים לאחר זוגיות ארוכה ומשמעותית במיוחד שבה מצא את אהבתו הראשונה. בזוגיות הזו הייתה שותפות בדרך אל הגילוי העצמי שכללה יציאה זוגית מן הארון, התאהבות קיצונית והתמודדות עם שנים של פחד וחוסר וודאות. השיר שבוצע לראשונה לפני שש שנים בהופעה בקפה ביאליק,  כשהדס קליינמן על הצ’לו,  יוצא עכשיו  לפני צאת אלבום הבכורה של חן.

אתה נותן לי ללכת / ואני לא מביט בך
אתה מאחוריי / ואני לא מביט בך
תן את השקט / תן להבין /אם אני באמת
אוהב
שנים של געגוע / לאני שהיה בך
ועכשיו / אני לבד / ואני לא מביטה בך
תן את השקט / תן להבין / אם אני באמת אוהבת
עכשיו / מגיע העצב / אחרי צהריים רגיל
ואתה אתה נותן לי ללכת
תן את השקט…

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 − 5 =