עיון ביקורת

יפו ג'אז , ג’אז מהסרטים – מסיבת סיום

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב, מוסיקה הופעות

אין כזו מסיבת סיום בפסטיבלי ג’אז, בה כל המשתתפים מתכנסים לערב אחד ומנגנים כל אחד בתורו. נדמה לי ש“יפוג’אז” הוא הפסטיבל היחיד בעולם שמצליח ליצור התכנסות שכזו, שהיא תוצר של קונספט לפיו משתתפי הפסטיבל מצווותים לערבים שונים כלידרים, גם כנגנים מן השורה ומגיעים לערב שמחבר בין כולם.
הנושא – מוסיקה מסרטים איפשר למעבד הערב, עדי ישעיה, שרוב ימות השנה נמצא בארה”ב, לערוך סלט מכל הבא ליד. שעה וחצי של ג’אז לייט, איזי ליסנינג בעיבודים שלא יכבידו. המבחן של מוסיקה מסרטים הוא בקיום הכפול שלה: גם כחלק בלתי נפרד מסיפור הסרט, גם בעצמאותה מחוץ לסרט ואחרי רדתו מהאקרנים. פסטיבל יפוג’אז  עמד במבחן הזה, בתערובת של מוסיקה מחניפה וגם בעיבודים, שניערו את האבק מהנעימות המוכרות.
ערב הסיום לא היה אקספרימנטלי. עדי ישעיה נתן את הכבוד ללחנים ולמלחינים, וכל מה שנותר הוא להאזין לנגנים והזמרים. לא היו כאן רגעי התעלות עוצרי נשימה, וברגעים מסויימים אפילו חשתי כי הנגינה היתה יציאת חובה או במקרה הטוב – הוקרת תודה לפסטיבל. לא מעבר.
מה עוד אפשר לעשות עם המנגינה הכי שחוקה בהסטוריה של המוסיקה הקלה  – Love Story, הנעימה שליוותה את הסרט מ-1970. דינה דרוז (ארה”ב/ אוסטריה) הובילה את הנבחרת לעשר דקות של אילתורים מענגים. אתגר מעניין יותר היה העיבוד ל – Two For The Road של הנרי מנציני – כשמו של הסרט משנת 1967 שהוביל נגן הטרומבון השווייצי רנה מוסל.

עונג: האקודיוניסט סימונה זנכיני מאיטלה מנגן ברגישות מופתית Smile מתוך “זמנים מודרניים” של צ’רלי צ’פלין משנת 1936. רוחות חמות משנת הארבעים והחמישים נשבו  מ – Ms Celie’s Blues מתוך הסרט The Color Purple, שהוביל החצוצרן הגרמני המצוין קלאוס רייכסטאלר בתמיכת חטיבת נשיפה שצלצלה מלוטש ברוח הג’אז של הזמנים ההם.

המסע לעבר הגיע עד 1942 – הסרט Saludus Amigos, ושיר הנושא המוכר לרבים כ”ברזיל”, אלא ששמו המלא הוא Aquarda Do Brasil. את הסמבה הובילה נגנית הסקסופון סלין בונסינה (צרפת) כשהיא נתמכת בנותני הקצב, המתופף רוני הולן (ישראל) ומריוס פרדה (רומניה/ הולד) בסימבלום.

גרנט סטיוארט חזר ל-1953 בסקסופון טנור שלו – בשיר Secret Love ששרה דוריס דיי בסרט המוסיקלי Calamity Jane  והדובדבן בקצפת לסיום היה של הזמר הסיני קוקו זאו, ששר את הסטנדרט It Had To Be You שעיטר פסי קול רבים החל מהסרט הקצר Melody In May משנת 1936.

צילום: מרגלית חרסונסקי

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 8 =