עיון ביקורת

אריק רודיך ז"ל, לחזור 32 שנה לאחור לשכרון החושים של סטאללה. (מרץ 2019)

כמעט קלאסי/קרוס אובר, מה נשמע, מיוחד

32 שנה עברו מאז שראיינתי את אריק רודיך ז”ל על המוסיקה שלו. ב-5.2.19 קראתי ידיעה שהוא מת. רק בן 65. מה קרה משך כל השנים האלו? מוסיקאים חשובים, שאינם ידוענים, זוכים למאמרים וכותרות רק עם מותם. אלה החיים.
הגדירו אותו: “האיש שהכניס את הסינתיסייזר לפופ הישראלי”. או: “הנציג הישראלי של מוסיקת הניו-אייג'”. רודיך הוכיח שאפשר לעשות מוסיקת פופ ללא גיטרות. רק מחשב וסינתי.  הראיון איתו פורסם ב – 17.4.1987  ב”מעריב”. הוא התמקד אז באלבומו השני “מנטרה”, שהיה כפי שניסחה כותרת המשנה – “המשך שכרון החושים של סטאללה“.
פגשתי אותו אז בדירה ברחוב רוטשילד.  לפני הפגישה שמעתי מוסיקה מסונתזת של אווירה מדברית או חללית, חלקה מתוך סרטים שרודיך הלחין אפופת אלמנטים מיסטיים-אוריינאלים.
הוא עבד אז לא מעט בלונדון, הלחין והקליט לסרטים ולתוכניות טלוויזיה. דיברנו על “סטאללה”, אלבום חובה  גם עכשיו, מוסיקה שהיא משהו בין תיחכום לנאיביות, בין ראשית לאחרית, שילוב בין הלירי, הקלאסי והאוריינטאלי – ובכל באמצעות המכונות האלקטרוניות ברמת תיחכום שאפיינה אז את פסגת הטכנולוגיה של המוסיקה המערבית.
רודיך היה מוסיקאי יחיד במינו בפופ הישראלי בעל מטענים קלאסיים מובהקים המתורגמים למוסיקת סינטיסייזר מצוינת. “פרידה סופית” מתוך “מנטרה”  עירב ספרדי, מזרחי, קלאסי במוסיקה שנכתבה כמו תסריט ללאב סטורי. אריק הלחין אותו בעקבות התאבדות חבר נעורים בחולון. הוא הוזמן ע”י רשת איי.טי.ווי בבריטניה. חולון היתה עיר ילדותו. אבא רודיך – מורה למוסיקה. אריק עבר מסלול ארוך משופן ובאך בפסנתר ועד בלוז של האקורדים הבסיסיים. מהחינוך הקלאסי של הבית הפולני ועד ההקלטות הדיגיטליות המתוחכמות ביותר באולפני לונדון. המטרה  לתרגם את האישיות והדינמיקה דרך הסינטיסייזר. גם ב”סטאללה” וגם ב”מנטרה”, רודיך יצר מוסיקה מסונתזת על בסיס טהור של תחושות וללא יומרות להיות סופר מתוחכמם השימוש בכלים אלקטרוניים, בלי להיות נעול על אופנות, בלי לותר על הנגינה החיה של מלודיה. מי שסייע לו אז לממן את ההפקות היה אלי כץ, בעל חנות תכשיטים בחולון, שגם ניהל עבורו את הדילים עם חברות תקליטים.
אריק התרחק מרוקנ’רול. באותו ראיון טען כי ברוק יש אלמנטים שוביניסטיים ובעיקר אקסהביציוניסטיים, וזה בפירוש לא הוא. מעולם לא חלם להיות רוקנ’רול סטאר. בין אמני הרוק האהובים עליו אז היו פיטר גבריאל וברוס ספרינגסטין. גבריאל היה קרוב יותר למוסיקה שלו. ספרינגסטין היה בעיניו הביטוי האותנטי ביותר של חזרה לשורשים העירוניים האמיתיים. “הוא חוזר לניו ג’רזי. לאן אני אחזור – לחולון?”, צחק. הוא בילה אז הרבה באולפני “פרדייז” ו”אטמופספייר” בלונדון, כי “איפה בתל אביב אתה יכול להקליט בפול דיגיטאל רקורדינג ואיפה בתל אביב תמצא את ה”סינטי סמפלר” ואת ה”פרלייט” ועוד המון צעצועים ששימשו אותו בהקלטות.
“מוסיקאי בא ללונדון להתפנק. יש אולפנים שמתמחים בכיוון מסוים. לא כל אולפן יכול להגיע, למשל,למקסימום איכות בהקלטת מיתרים”.
אריק רודיך היה פריק של הטכנולוגיה המודרנית של המוסיקה. מירב ההכנסות שלו הפכו להוצאות  מוכרות על צעצועים אללקטרוניים. הסגנון – יותר בין קלאסי לפיטר גבריאל מאשר קלאסי ליורופופ”.
את “מנטרה” השמיעו בתדירות לא רעה ברשתות ב’, ג’ וגל”צ, אבל אריק דווקא פזל לרשת א’.  כשנכנסתי לסלון שלו, הוא היה עסוק בהקלטת תוכנית על ברטוק בטלוויזיה הלימודית. בברטוק הוא מצא את המיזוג האתני הצוסיקה הקלאסית. ככשיו, כשהוא כבר לא איתנו – המוסיקה נשארה כדי להנציח את זכרו.

**** במלאת 30 לפטירתו של אריק רודיך ז”ל, איגוד אמני ישראל ואקו”ם יקיימו ערב מחווה מיוחד בבית היוצר של אקו”ם בנמל תל אביב ביום ראשון 17.3 החל מהשעה 20:30.
במהלך הערב יבוצעו על ידי חבריו ובני משפחתו של רודיך קטעים מקוריים שיצר, כולל מספר  ביצועי בכורה. בסיומו של הערב יתקיים ג’אם אילתורים בסגנון מוזיקת הפאנק של שנות ה-70, כפי שניגנו רודיך, מאיר ישראל,  מיכה מיכאלי וחברים בהופעותיהם ברחבי הארץ. ישתתפו באירוע:  דניאל סלומון, דודי לוי, דלית כהנא, יובל כספין, ינקי זיגבוים, ירדנה ארזי, לאה לופטין, מעיין רודיך, נטע רודיך ושירלי צפרי. תנחה:  שמרית אור. את האמנים תלווה להקה בהשתתפות מאיר ישראל, מיכה מיכאלי, משה לוי ושמוליק בודגוב.

וידיאו: אריק רודיך (קלידים) ואבא רודיך (כינור) במוסיקה מקורית של אריק רודיך המוקדשת לנצחון הרוח היהודית על השואה. הופעה לפני צמרת חיל האויר

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 4