עיון ביקורת

נינט , הגרסה האקוסטית ההופעה (זאפה ת"א, מאי 2019)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית, מוסיקה רוק אלטרנטיבי

"הכל יכול לקרות", שרה נינט בהדרן "הכל יכול לקרות / אין דבר קבוע / אין שומדבר בטוח". יד הגורל או סתם מזל רע. הערב האקוסטי הזה – כמעט התבטל. לנינט נתפס הגב ממש לפני ההופעה. התלבטה אם לבטל. החליטה שהיא לא תשלח קהל הביתה. ספרה, שרופא שהוזעק הזריק לה זריקות וולטרן. הרגישה שהיא חייבת לשתף את הקהל בסיפור. אם לא די בכך, בהמשך נקרע מיתר בגיטרה. מה עושים? – צוחקים עם הקהל.
שאבה כוח מאוהדיה. הבמה היתה עוד אמצעי משכך כאבים, אקוסטית למהדרין, והפעם גם חשופה לחלוטין. בהמשך הערב תספר על הטראומה בעקבות ההופעה בפסטיבל ערד 2009, כאשר הנסיון להציג אלבום חדש נתקל בשריקות בוז וקללות. נינט ניסתה אז להגשים שינוי של העזה, של אני-עושה-מה-בראש. הקהל רצה את "המאמי של ישראל', נינט טייב, מקרית גת, זו שזכתה פעם בחולות ניצנים ב"כוכב נולד" הראשון, שתשיר לו לעד "ים של דמעות", אבל נינט כבר לא היתה שם. עשר שנים אחרי, נינט משחזרת את מה שעבר עליה, ושרה את השיר שכתבה בהשראת האירוע ההוא – Drowning, על ההתפקחות שלה והפיכת השנאה של אחרים – לאהבה  עצמית.
עשר שנים אחרי, והסיפור הזה מגיע מראיה עכשווית, של האמנית ההיא הממשיכה להיות הכי נחושה בדרכה, באה ממקומות של אמת. משיחה עם נהג מונית, היא מבינה שיש בארץ קהל שנשאר באותו מקום, שאין לו מושג איזו מטמורפוזה עברה עליה. Self Destructive Mind, אחד המספרים החזקים בערב, הוא תוצר של התקופה שלה בלוס-אנג'לס, לילות בהם בילתה על מרפסת ביתה, נאבקת במחשבות שליליות ותוהה על החלטתה לעזוב את הבית בישראל. "מוח של הרס עצמי" הוא הצצה אל העולם שלה, ברגעים שהרגישה כל כך מבודדת.
פעם ראשונה שאני שומע את נינט אקוסטית בישיבה, עושה שימוש באמצעים אלקטרוניים שוליים. עיקר העניין – היא והגיטרה. ללא הרכב חשמלי מאחוריה נחשפה בקווי המתאר שלה – ביתר שאת בעיבודים בפריטה מסוגננת, מעין עיבודים משלימים.
אפשר לנסח זאת כך:  הרוקרית  יצאה ממנה בגדול דווקא בפורמט האקוסטי. זה קרה בצורה עוצמתית ב – Child, כשהמתופף הקבוע שלה, יותם וייס, הצטרף אליה בתיפוף על קחון והמשיך איתה ל"מדברים" מתוך "קומוניקטיבי" – מונולוג מלנכולי בלחן נוגה, ביצוע שמעצים את תחושת הצער שבהעדפת השתיקה מול אנשים מדברים. תיפוף – במינונים מדויקים.
בחלק השני של הערב אירחה נינט זמרת לא מוכרת – רומי קובוס, מיוחדת ומקורית מאוד, שיוסי מזרחי, בעלה, הפיק. זהו ניסיון לעודד זמרת-יוצרת, שאולי בעוד עשר שנים תהיה במקום שנינט נמצאת בו היום, הולכת בדרכה בלי סטיות של פשרה לפי דרישה/ טרנד.
נינט ממשיכה בדרכה הנועזת, המקורית וההרפתקנית. היא שרה Highway כדי לתת משהו מהיצירה שלה בלוס אנג'לס, כאשר לפתע החלו להציף אותה זכרונות.
אמנות איכותית אינה נוצרת מהחנפה. מקוריות חיה ונושמת בכל פורמט, גם זה האקוסטי. נינט שרה Paper Parachute ("מצנח נייר") – "ליפול מבניין גבוה זה כמו לחיות את החיים שלך. הרצפה מחכה לראשך המתפוצץ. ראיתי כמה אנשים שאיבדו את דעתם… אלה החיים, בכל שעה, בכל יום, לא תדע מתי תתנפץ על האדמה…" זה שיר שכמו מתחנן לגרסה חשמלית כבמקור שלו, אבל כשמוסיקה  מגיעה ממערכת עצבים חצובה עמוק בתוכה – יוצאים  ממנה הזעקה, הסרקזם, האמת. אין צורך בגיטרות חשמליות כדי לקבל את העוצמה שלהן.

שירים: שלוה, אולי בחגים, והדרת, Superstar, חבלים, Drowning, כל הלבד, Self Destructive Mind, Highway, Child, מדברים, Disappear עם רוני קובוס, Free Myself, היא יודעת, Paper Parachute, Something To Say, הכל יכול לקרות
צילומים: מרגלית חרסונסקי

Superstar

Drowning

Self Destructive Mind

Child

מדברים

Paper Parachute

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 7