עיון ביקורת

פסטיבל ג'אז חורף באילת 2019, שעתם של ההרכבים הישראלים

טרום מופע, מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב

למוסיקאי ג’אז מעולים, היוצאים מישראל אין כמעט מה לחפש כאן. העולם המערבי ממתין להם. רבים יגיעו לכאן רק כשיש סיבה. פסטיבל ג’אז באילת הוא סיבה. הפסטיבל מגלה לעיתים את מי שלא היו מתגלים בלעדיו –  וראויים להתגלות, וגם פותח שער לאטרקציות מוסיקליות מקומיות. המנהלים המוסיקלים של הפסטיבל (דובי לנץ, אלי דג’יברי) מבינים את משמעות המהפך. בפסטיבל חורף 2019 (חמישי-שבת 14-16 בפברואר) המוסיקה הישראלית תופסת יותר מאשר מקום של כבוד. את להקת שלוש Shalosh, שהגיעה לתצוגה מיוחדת לקראת הפסטיבל במועדון הפפאיתו בתל אביב גילינו לפני שלוש שנים במרץ 2015. הממסד התרבותי בישראל לא יעניק לחבר’ה הצעירים האלה צ’אנס, אם  אינם פופ. לכאן הם מגיעים, בתנאי שהמנהל האומנותי של הפסטיבל האזין לדיסק שלהם. דובי לנץ, המנהל האומנותי של פסטיבל ג’אז חורף בים האדום, הקשיב אז ל- The Bell Garden של הטריו המצוין הזה, ומאז הם חורשים עולם. עד היום עשו כמעט 250 הופעות ביבשת אירופה, יפן וקוריאה תוך שלוש שנים. לכאורה שלישייה סטנדרטית של פסנתר, קונטרבס ותופים ונגנים שנטועים בחוזקה במסורות הג’אז והאלתור, אך המוזיקה שהם יוצרים היא סגנון בפני עצמו, שאינו מציית לחוקים ז’אנריים ברורים או להגדרות. הג’אז משתלב כאן בטבעיות עם רוק, קלאסי, אלקטרוני, מוזיקה אפריקאית ומזרח תיכונית. שלא כמו בהרכבי ג’אז רבים – לא הסולו הוירטואוזי של הנגן הוא המרכיב החשוב, אלא היכולת להפיק משלושת הכלים עושר מוסיקלי, כדי לבטא את היצירתיות המשותפת, למעשה את האופי הדמוקרטי של הטריו. זו אחת השלישיות הטובות, הלא צפויות שיצאו מישראל, מהמיוחדות שפועלות כיום בג’אז המודרני. שמענו הפעם שילוב עם הזמרת המצוינת טולה בן ארי (גם היא מעילויי המוסיקה, שחיפשו ומצאו עתיד בחו”ל), שתופיע איתם בפסטיבל בקאבר ל”היי שקטה” (רחל שפירא-יהודה פוליקר) המוכר מריקי גל. האלמנט הג’אזי היפרה את השיר, שקיבל ממד מיוחד בזכות האינטרקציה בין הנגנים והזמרת.


בהמשך שמענו את דניאל זמיר – בקולו ובסקסופנו,  בחבירה החדשה והמרתקת שלו לגיטריסט ניצן בר, אחיו של הפסנתרן תומר בר. המפגש ביניהם נוצר לאחר שדניאל חיפש נגן מלווה להופעה, כמחליף לאחד הנגנים הקבועים. הם ניגנו את הקטע “שתייים”, בדואט של הפרייה הדדית באורינטציה של אינטלקט ורגש. הוירטואוזיות של השניים היא שמייצרת מורכבות מיוחדת שנוצרת בדו-שיח מרתק.

גם המנה השלישית שקיבלנו במועדון הפפאיתו היא אטרקציה מקומית: הצ’לנית והזמרת מאיה בלזיצמן ובעלה, המתופף, מתן אפרתבלזיצמן היא הצגה של כלי וקול שחוברו יחדיו לגוף אחד, המייצר אנרגיות בלעדיות. היא לוקחת את השירים למחוזותיה בעוצמות תחושתיות, שמניעות אותה לביצועים עמוקים, כשהגוף שלה וגוף הצ’לו כמו הופכים ליישות אחת. האופן שבלזיצמן שרה תוך ליווי עצמי נשמע אינטרקציה מופתית ולא משנה מהו הז’אנר. מנהלת שיח עם הצ’לו בצליל אקספרסיבי, בהבעת תחושות שקיימת בתנועות, בהבעות הפנים. מתן אפרת הוא הרוח הגבית הרוקיסטית שלה, מייצר שילוב אפקטיבי הפתוח לחידושים והפתעות. הפעם הם בחרו בסטנרט ג’אז – Let Do It ולקחו אותו למחזותיהם המאוד מיוחדים, כשמאיה עושה שימוש אפקטיבי בצ’לו כקונטרבס.

ג’אז ומוסיקה ישראלים בפסטיבל ג’אז חורף באילת 2019.

  1. מארק אליהו ושי צברי
  2. דניאל זמיר וניצן בר
  3. שי מאסטרו – פסנתר
  4. יוני רכטר – “התכוונות” ועוד
  5. הקולקטיב – פולק אינדי ישראלי
  6. להקת שלוש עם הזמרת טל טולה בן ארי
  7. חמישיית הגיטריסט אורי ברכה
  8. מאיה בלזיצמן ומתן אפרת
  9. אסתר רדא – לא סטנדרטים

צילום: מרגלית חרסונסקי

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 2