עיון ביקורת

רבקה זהר, שרה לך (מילים ולחן: לירון לב הפקה מוסיקלית ועיבוד: אורי זך, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת, יוני 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

הכי קלישאה: תוציאו ממחטות. לא ציני. זה מחלחל. זה עובר. רבקה זהר  מתגעגעת.  מטען כבד שמשדר כאב. יש כאן סיפור. דירה קטנה ב – indian road. ילדה בת חמש. עיר אבודה. דמעות של פרידה. ועכשיו – שמלה לבנה מצהיבה בארון. געגועים עד אין קץ.
קולה הרגשני של רבקה זהר אומר הכול. יש בו דופק לב חזק. מרטיט. מתחילה על בהונות האצבעות, טון שקט, ואט אט עולה לפסגת הרגש. העיבוד מעצים  – מעבר ואלס, פסנתר, קולות שמיימיים, ואז הצ’לו  של מאיה בלזיצמן שמשתתף בצערה לעומק, מעניק לשיר אופי של שנסון קלאסי. מבטאת את התחושה  באמינות גבוהה. הסופרן הנדיר של זהר הוא צבע מופלא בקינת הגעגועים הזו, כלי מוסיקלי, שנפתח בקשת של צבעים. מאינטימי נוגה ועד מלודרמטי סעור רגש.

*** את “שרה לך” כתב והלחין עבורה לירון לב, בהשראת סיפור חייה ומערכת היחסים עם בתה תמה. רבקה זהר מבצעת את השיר  במופע המציג תחנות בחייה.

וניסיתי לחזור/ להדליק את האור
במקום בו עצמתי עיניים/ לבקש  סליחה/ מהילדה שחייכה
וחיבקה אותי בשתי ידיים 
בדירה הקטנה ב indian road  אהבנו לרקוד
are you still five years old?
הייתי שרה לך, קרוב קרוב/ את שלימדת אותי איך לאהוב
לא נפחד יותר ממה שהיה/ תדעי שתמיד אני מחכה

שם בעיר אבודה/ דמעות של פרידה
עד היום לא ייתנו לי מנוח/ בזמן שעבר/ לא שכחנו דבר
תדעי שיש בנו כח
השמלה הלבנה מצהיבה בארון/ מתגעגעת
ואולי , אולי את שומעת
והיה נדמה לי שראיתי אור מבעד לברוש
ענן אפרפר מכסה שמש יורדת/ והלב לא נכנע לא נסגר לא דורש
עוד יגיע הזמן שלנו עוד נפגש
הייתי שרה לך, קרוב קרוב/ את שלימדת אותי איך לאהוב
לא נפחד יותר ממה שהיה/ תדעי שתמיד אני מחכה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 2 = 5