עיון ביקורת

מורן מייזלס , שזיפים (מילים ולחן: מורן מייזלס עיבוד והפקה מוסיקלית: אייל מזיג, מרץ 2017)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

“שזיפים” ממשיך קו של רגישות מופלאה, שמורן מייזלס משדרת. המיוחד אצלה – הבעה עדינה ללא רגשנות יתר. זהו שיר געגועים לתום הילדות, שנראית ממרחק הזמן – קוטב של כיסופים. מייזלס עושה אידאליזציה של תקופה, שאין בה רבב, זמן שנעצר, שנחרת במקום של טוב מוחלט, מתקשר עם הסיפור ששמעת בילדותך, משהו טהור שאינו אמור להשתנות.
מייזלס נשארת בחלקה הזו, בורחת לשם, אינה נכנסת להווה, ליחס בינו ובין תחושת הגעגוע לתום הילדות. לכן, השיר הוא רך, ענוג, מעוגל, צלילים שספוגים בטהור הזה, הרמוניה שמשדרת את התחושה, עיבוד מיתרים שעוטף בחום.

בואי נקטוף עוד שזיף מהעץ/ ננגב על חולצה ונטעם/ בואי נלך לבריכה יחפות/ נמלט מהאספלט החם
בואי נשחק מחבואים בשדה/ בין עשבים ענקים/ בואי נקלף ארגז שום עד הערב/ יישאר לנו ריח לתמיד
שבי לידי וספרי לי סיפור/ ושום דבר לא ישתנה/ נהיה נקיות ויפות, טהורות/ נבכה ונצחק ונבכה
בואי נריב עוד פעם אחת/ על הבן שהכי מקובל/ בואי נרעיש בין שתיים לארבע/ ונברח הכי מהר שנוכל
בואי נצא לטיול בלי רשות/ נפחד קצת ביחד אולי/ בואי נאסוף אבנים מבריקות/ או נשב סתם בשמש, ודי.
שבי לידי וספרי לי סיפור/ ושום דבר לא ישתנה/ נהיה נקיות ויפות, טהורות/ נבכה ונצחק ונבכה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 + 9 =