אילו הייתי יועץ אומנותי של גילי ארגוב, הייתי מציע לו לוותר על השיר הזה. סיבה: דוחפים לו פסיכולוגיה באגורה על כביכול הקשר הטראומטי בין ילדות לבגרות. את הסיפור של גילי ארגוב אין מי שלא מכיר. אינני פסיכולוג, אבל אני יכול לשער שהיא מתאפיינת בנזקים נפשיים קשים, שהובילו אותו בין השאר לשימוש בסמים. השיר החדש הוא ניסיון של כותב המילים להכניס לפיו של גילי הסבר שטחי, שטוח לטראומת ילדות. להגיד "לא שכחתי/ הילד בתוכי" – זו אינה מהות חיים אלא סוג של רפרוף ביוגרפי סתמי ולא אמין רק כדי לצאת ידי חובת דיווח. גילי ארגוב מסלסל את השיר, אבל לא ממש נמצא בתוכו – הכי קרוב לעצמו. מילים פשוטות: הוא תפור עליו בתפרים גסים, וכתוצאה – השיר נשמע לא אותנטי. התפוח עדיין נמצא רחוק מהעץ.
קליפ: אורן גליק
https://youtu.be/wytlN9x713E
בין הצלחה לכישלון/ מפריד ההגיון
בין ייאוש לבין תקווה/ באה אכזבה
והילדות שעברתי/ אף פעם לא שכחתי
אף פעם לא שכחתי/ הילד בתוכי
הוא עמוק בנשמתי/ הוא חודר לעולמי
ופתאום פורץ בבכי
מאז כבר גדלתי/ אולי מעט הבנתי
את החיים ומהותם/ ומה שבתוכם
והילדות שעברתי/ אף פעם לא שכחתי
אף פעם לא שכחתי