יש סוף טוב? תלוי לאיזה סוף מתכוונים. סופים בדרך כלל אינם מבשרים בשורות מרנינות, אבל יובל דיין ככל הנראה יודעת טוב יותר מכותב שורות אלה לאיזה סוף טוב היא מתכוונת/מצפה. כדי להגיע אליו היא ערכה רשימה של מה שאמור להתרחש עד אז. לא טקסט מטלטל. המוסיקה היא המטעם הפריך המאפיין את את השירים שהיא מלחינה. מקצב מידטמפו הנושא את קולה הנעים על מי מנוחות. אפשר לפזז בקלילות, לפזם בנעימות, להתענג על הסלסול. נעימת זמירות, קליטה וקולחת בלי ללחוץ, צליל כינור אקזוטי בסגנון קאנטרי – לוויית חן. האם יש ציפיות מיובל דיין ליצור שירים גדולים יותר? – ממנה כן.
עד שמרחקים יתייאשו/ עד אקיף כל עולמי ושוב ושוב/ עד אשר סוף כל מעשיי/ יהיו במחשבה תחילה
עד שכתר גאוותי הבוהק/ ישמט בלי שארגיש, יתפרק/ עד אלחש צעקותיי/ עד כל חסרונותיי/ עד חלומי יפתור עצמו/ עד שאזכה למחילה
כמו שקט בין צלילים אחכה/ את לבי המאובק לקראתך אנקה/ רק תיתן לי לראות קצת/ מהסוף הטוב הזה/ הטוב הזה
עד אחרון גליך אשאר/ עד יפתחו כל שעריך, עד תיעתר/ עד עיניים טובות יפלסו/ יפוררו כל כעסיי/ עד מכתבי יכתוב עצמו,/ עד בלי די
כמו שקט בין צלילים אחכה/ את לבי המאובק לקראתך אנקה/ רק תיתן לי לראות קצת מהסוף הטוב הזה/ הטוב הזה/ את לבי המאובק/ מהסוף הטוב, הסוף הטוב הזה
תגובה אחת
לא מסכים עם הביקורת.
למה היא צריכה לכתוב למה היא מתכוונת?
ככותב אני יכול לומר שלפעמים הכיף בשירים
זה לכתוב באופן מעופל בכוונה או לכתוב כמו פה
מה רוצים אבל לתת לכל קורא לקחת את זה למקום שלו.
זה היופי בשירים.
והטקסט יפהפה.
יישר כוח ליובל!