עדיין אחת ויחידה. אשת בלוז כזו, ולמעשה לא שייכת לשום נישה. היא אולי האדית' פיאף של האנגלים. יש עשן סיגריות בקול שלה ושרידים מעוד חומרים, אבל זה לא מיתרי הקול השרופים, אלא האמירה שיוצאת בטונים ממעמקי הנפש שלה. ההבדל בין מריאן פיית'פול של לפני שלושים שנה ובין זו של ימינו באלבומה ה-21 בבשלות ובבגרות ובמיוחד כשהיא כואבת וצינית. עכשיו זוהי אשה ששרה בפרספקטיבה של מה שעבר עליה, והתוצאה היא קלאסיקה.
ישירה מהלב שלה, בקול השבור שלה, מעט אמנים יכולים באמת לשיר במובן האמיתי של המילה, אבל עדיין הם נחשבים בין הגדולים בעולם המוסיקה הפופולארית, קחו את בוב דילן, לאונרד כהן, טום וייטס . לא זמרים גדולים, אבל הם לגמרי נמצאים בתוך השירים שהם כתבו, מבצעים אותם מן המעמקים. מריאן פיית'פול נמצאת בליגת העל הזו. כשהיא שרה שיר, היא מתעדת עצבות אמיתית, אם זו בדידות או שברון לב. הגרסאות לשירים ישנים באלבום כמו As Tears Go By כמו Baby Blue נפלאות כמו שאר השירים. The Gypsy Faerie Queen עם ניק קייב הוא עוד דוגמא לביטוי עומק העצב שלה. השירים עם אד הארקורט, הזמר יוצר האנגלי מיוחדים ביופיים במיוחד Misunderstanding שפותח את האלבום.
Negative Capability (יכולת שלילית) טעון כנות אכזרית. זוהי השתקפות אוטוביוגרפית על אובדן חברים ותיקים, בדידותה בעיר פריז, ועדיין מקווה אהבה יכולה לבוא מסביב.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email