"תראי את החיים לא נותנים להתקרב / בסיפורי הילדות לא יכול להתערב / עובר יום ועוד יום ואני לא שוכח / את היד שלך נוגעת לי בגב."
את השיר הזה תשמעו מעמיר לב בפסטיבל הפסנתר הקרוב בנובמבר 17. מזהים? כמה שנים עברו מאז יצא השיר הזה? – 19. גם האלבום נקרא "פעם בחיים". אין לי בעיה לחזור לעמיר לב של לפני 19 שנה. בראיון איתו לקראת פסטיבל הפסנתר, הוא סיפר, שלשירים אחדים מהרשימה הישנה הוא לא היה חוזר. אני בטוח שהוא לא מתכוון ל"עננים שחורים". שמעתי את עמיר מבצע את השיר בגן הפסגה ביפו ביוני השנה. מעולם לא ראיתי אותו מחייך אל הקהל. הוא בקושי מדבר בין השירים. בשיר הזה אין סיבה לחייך. הוא שר על ערב מלחמה. איך החיים מקבלים פרופורציות אחרות. הסטורי טלר והפואט טלר, טרובדור התחושה, העלה אותי על מסלול זרמי מחשבותיו. עכשיו הוא ינסה לחדש שירים מהאלבום שיצא ב-1998. בין השירים הישנים ינסה להשחיל כמה חדשים. אני אבוא להופעה הזו כדי להמשיך את החוויה היפואית, שהייתה לי עם עמיר לב. כשדיבר על יפו האירו עיניו. "גרתי ביפו, ואני מת על יפו". אז מה הוא עושה בכליל אשר בגליל המערבי? שאלה שהוא יענה עליה בראיון.