עיון ביקורת

רונית שחר, ועכשיו ניגע (מילים ולחן: רונית שחר, האלבום "שלום לתמימות" 1996)

מוסיקה ישראלית, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

השיר מתוך האלבום "שלום לתמימות" של רונית שחר שיצא ב-1996. על מגע אולטימטיבי של סוף ביחסים, כי אין דבר אחר שימלא את החסר. הייתי בהופעת ההשקה של האלבום ההוא. פשפשתי בגזרי עיתונות ומצאתי את הביקורת הזו' 22 שנים אחרי:  ראיתי אותה לפני כמה חודשים באחד הרגעים היותר מבאסים שיכולים לקרות לזמר. היא עלתה לחמם לניל יאנג בבריכת הסולטן, ופשוט לא קלטתי, למה עשו לה את זה. סיוט אמיתי. הקהל בא לשמוע את יאנג. נקודה. הבחורה על הבמה לא עניינה, לא היתה לעניין. עברו לידה. עכשיו בצוותא, קרה משהו אחר. קוראים לזה התרגשות. גופיה ומכנסיים שחורים, שיער קצר ובלי איפור. היא שרה "תירגעי עכשיו", והלהקה מאחור מנפיקה מינון קצבי הכי נכון. נפח אפקטיבי, ולא, זו אינה רונית שחר ששמעתי אצל יאנג.
עדיין מזהים אותה כזמרת הליווי של שלמה ארצי, חלק מהתפאורה שלו, חלק מתוספת של מראה וצליל, שמאוד החניפה למופע ההוא. לא רק זמרת קישוט מאחור, אלא נוכחת. מוסיפה טיפת חן, לא מצועצעת, תורמת חיוניות נשית צעירה, נערית משהו. עכשיו, רונית שחר מתחילה למצוא את המקום שלה, ואחרי השיר הראשון, רשמתי: יש לה ראשוניות כובשת. לא קול ענק, אבל אחלה זמרת רוק בעברית. מה קוסם בה בה? שהיא חפה ממניירות. שהיא לא נחמדה בכוח. שהיא לא פוחדת לקחת 2 דקות ולכוון גיטרה, כשהקהל ממתין למספר הבא.
אני לא יודע איך רונית שחר תפלס דרך במסחרה של הבידור, כי היא מתחילה מפיור מיוסיק. לא דנה ולא מדונה. אבל יש בה מקצועיות. היא זמרת אנפלאגד של גיטרה אקוסטית, אבל יש לה עוצמה להתחבר למגברים. לגיטרות. שרה בהתרגשות, אבל בלי להשתפך.
שירים על דברים שנגמרו. על מגע שלא יכול להתקיים. על אהוב יקר בלילה קר של כאב. ויש לה מונולוג מרגש על זמן נזיל והמון ספקות לגביו ולגבי ההווייה ("תמיד זה בינתיים"), ושיר על מתי החלום הופך למציאות ומתי זה תעתוע. היא מסוג הזמרות ששייכות לצוותאות הקטנות. הצד האינטימי אצלה אינו מריחה. הוא מתחבר לקונטקסט אישי. אין לה פוזה, אין בה גם טיפת פרובוקציה. יוצאת מהחדר שלה ומתרגמת רגשות, זאת אומרת שהיא יוצאת משאלות, אבל בלי פלסף מוגזם. מעמידה דברים זה מול זה, מבלי יכולת להחליט מה נכון וצודק. השירים אינם קיטש. זו פשטות אינטימית. היא לא באה לפוצץ קופות.
היא מהסוג של הסינגר-סונגרייטיות הטובות. את המנגינות היא הלחינה כמעט כמו שכתבה את המילים. משורטטות בקווים עדינים. הביצוע הוא הנסיון לדייק בתחושות לשיר את הספקות שמכרסמים, את חוסר הבהירות שבין אושר למציאות ולתת תחושה שזה בעצמות. אין לה קול ענק, אבל עוצמה פנימית שמעבירה את קווי המיתאר שלה. הקהל שר איתה: "ועכשיו ניגע כי אין דבר אחר". לא זוכר שהיתה לנו זמרת רוק -פולק ששרה פשטות כזו בצורה כל-כך נכונה, וכמה אמת יש במשפט "ועכשיו ניגע כי אין דבר אחר".
 המנגינות היפות אינן בהכרח להיטים פוטנציאליים, המופע אינו מנפק מנות של בידור, לא ג'סטות של שלאגרים, אלא אמת שחזקה יותר מחמישה להיטים מחניפים. היא עומדת נכון על הבמה. היא מקרינה  חן, אבל אינה מתחנחנת, וברגעים מסויימים מרגשת.

עכשיו ניגע/ כי אין דבר אחר/ אני חוזרת אליך עכשיו, כן, כן..
ועכשיו ניגע/כי אין דבר אחר/ והבטחתי כבר לוותר/ שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב
ידעתי שלא תשוב.
ועכשיו ניגע/ כי אין דבר אחר/ והבטחתי לשכוח אותך, כן, כן..
ועכשיו ניגע/ אחר כך נוותר/ זה הפחד לקחת יותר
אתה בטח זוכר../ ועכשיו נגמר/ ואין דבר אחר
אני חוזרת עוד פעם לשם/ אולי זה עוזר/ ועכשיו ניגע
כי אין דבר אחר/ והבטחתי כבר לוותר/ והבטחתי לשתוק
ובא לצחוק/תמיד בא לצחוק…

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 4 = 10