צודק פיטר רוט: המוסיקה של "גזוז" עושה אסוסיאציה של קיץ. הבנאדם (פיטר) נמצא בפקק במכונית לא ממוזגת מקשיב לאוסף של ההרכב הסנדרסוני המיתולוגי, מגיע ל"כחול ים תיכון", שמתחיל באקפלה בקולו  הבולט של גידי גוב, וממהר דחוף הביתה לכתוב שיר חדש בהשראה. התוצאה היא איזושהי פיסת מוסיקה בעיבוד פאנק גרובי. הבעיה היא שהמקור (סימפול) ממשיך לשלוט בשיר החדש. כמעט מאפיל עליו. כלומר: לא נולד שיר שיגרום לי להעדיפו על פני המקור. לכבוד הקיץ שהגיע, יכול היה פיטר רוט להלך עלינו במשבים חמים קסומים יותר. לא להמציא מחדש את "גזוז", אבל לצאת עם שיר שיגביר את פעימת הלב. אצלי – טפו, טפו, קצב הלב סדיר.