גל אבלי מתפעם-משתאה-מתחנן-מזדהה. נועה סלפטר (מדוע שם מלא?) גורמת לו סער רגשות שכולו הזדהות קודרת-מזככת עם דמותה. מה אנחנו יודעים עליה? מצד אחד – היא נמצאת בשיא, קוראים בשמה, צועדת על שטיח פרוש על רקע צליל תופים. מצד שני – עוצרת דמעה, עצובה, אבודה, משהו לא טוב עובר עליה. הדובר בשיר מזדהה עם מצבה. אף פונה לאלוהים בבקשת עזרה.
בטון הנוגה הזה, מצליח גל אבלי להביע את הזדהותו הנוגה, לשדר החרדה בערגה אמיתית, בחיבוק של אהבה גדולה. בלדה שמתפתחת יפה, הקול הרוטט הוא סיסמוגרף לתחושה, העיבוד הולך איתו עקב בצד אגודל עד לצליל הצ'לו היפה בסיום.
נועה סלפטר אוחזת בכתר שלה/ צועדת לעבר שטיח פרוש בשבילה/ כולם מריעים קוראים בשמה / האורות מאירים התופים מנגנים בחוזקה
נועה סלפטר עוצרת בסתר דמעה/ איך יכול להיות שהיא עצובה ?!/ כולם מריעים,קוראים בשמה/ נושפת אוויר מביעה משאלה
טיפות של מלאכים עכשיו עוטפות את השבילים/ שרים לך…או או או / כינורות מנגנים,מלטפים ומרגיעים / עוד נגיע לגבהים ולא ניפול
נועה סלפטר יושבת בחדר שלה / העיר מלמעלה נראית כל כך אבודה / עיניים כחולות מתכווצות, רכבת של מחשבות/ מניחה את הראש לאחור אלוהים תעשה שזה יעבור
טיפות של מלאכים עכשיו עוטפות את השבילים/ שרים לך…או או או / כינורות מנגנים,מלטפים ומרגיעים / עוד נגיע לגבהים ולא ניפול
