עיון ביקורת

אלן פרסונס פרוג'קט , ההופעה (היכל נוקיה ת"א, פברואר 2015)

מוסיקה הופעות, מוסיקה פופ אלטרנטיבי

מוסיקת הרוק הפרוגרסיבי של פעם עולה מן האוב, משקפת את זמנה, נכנסת למשבצת הנוסטלגיה, ועדיין היא מספיק איכותית כדי להישמע חוצת זמנים. אלן פרסונס ממשיך לרוץ עם הפורמט שיסד עם אריק וולפסון, שניהם טכנאי סאונד לשעבר באולפני אייבי רוד בלונדון, שעבדו בין השאר על “הצד האפל של הירח” של פינק פלויד.
אלן פרסונס כנראה כבר אינו מופתע מתגובת הקהל הישראלי. כמעט אותה התלהבות הייתה גם בהופעה הקודמת של הפרויקט ב-2010 בהיכל התרבות בת”א.
פארסונס איש כבד משקל, ניצח על ההרכב.  פתח ב – Robot והחזיר לשנת 2015 את מיטב להיטיו באמצעות הרכב מהוקצע של זמרים ונגנים, ביניהם הגיטריסט המצוין אלסטר גרין (Alastair Green) וגם ישראלי אחד – גיא ארז בנגינת בס מצוינת ושירה.
את השירים ביצעו לחילופין כמעט כל חברי הלהקה, כשבמרכז הזמר פי. ג’יי אולסון (P.J Olsson). גם פארסונס השתתף בשירה.
The Alan Parsons Project הייתה להקת רוק מתקדם בריטית אשר נוסדה ב-1975 על ידי המוזיקאים אריק וולפסון ואלן פרסונס. בניגוד למבנה השכיח יותר של להקות רוק, ההרכב התבסס בעיקר על כישורי ההפקה והעיבוד של מייסדיה (לא נגינה, או שירה) הלהקה השתמשה בשרשרת ארוכה של נגנים ומוזיקאים כדי לבצע ולהקליט את שיריה, ורק לעתים רחוקות תפקדו וולפסון ופרסונס גם כזמרים.
האלבום הפרוגרסיבי הבולט ביותר של אלן פרסונס פרוג’קט הוא הראשון – “סיפורים של מסתורין ודמיון – אדגר אלן פו” שיצא לאור ב-1976.
פארסונס הפך בסופו של דבר את המוסיקה שלו למופע עשיר.”הפרוייקט” לא הופיע בלייב בימי הצלחתו הגדולה בשבעים. אלן פרסונס  ואריק וולפסון  שנפטר ב-2009 – ראו עצמם בעיקר כותבים ומפיקים מוסיקליים. בנוסף, בזמנם בלתי ניתן היה להעלות מופע מהסוג האלקטרוני. היו בעיות טכניות לא פשוטות בהפקת בעלת דרישות טכניות כל כך מורכבות שרק באולפן ההקלטות ניתן היה למצוא להן תשובות.
ב-1990 השתנו דברים – כאשר הטכנולוגיה הדיגיטלית המציאה את הסימפול. אלן פרסונס לקח את האתגר. וולפסון לא עלה על הבמה. הוא נשאר מאחורי הקלעים ובהמשך פרש. גם פרסונס לא ממש הופיע. בהופעות הראשונות הוא הסתפק בנגינת גיטרה בשיר האחרון. אבל מ-1994, נכנס פרסונס לפעולה כאשר בנוסף לאקוסטית התייצב מאחורי עמדת הקלידים וגם החל לשיר. המופע נקרא מאז Alan Parsons Live Project.
המופע שראינו בהיכל התרבות וגם בהיכל נוקיה – ראשיתו למעשה לפני 20 שנה. בין השאר מבצע ההרכב את היצירה The Turn of a Friendly Card, משנת 1980, למעשה אחד משיאי הערב – חמישה חלקים מתוך אלבום קונספט מובהק.
אלן פרסונס שר לא מעט בעצמו. אבל הוא גם אינו חושש לשמש אחד הנגנים ולהישאר מאחור. בכלל, אין כאן הרכב של שואופ, הגם שהגיטריסט Alastair Greene נותן פה ושם תצוגת נגינה. המופע מתרכז בתזמור יותר מאשר בכוכבים.
הכוכבים היו דווקא ישראלים במנות האחרונות המתוקות: בזה אחר זה עלו אביב גפן  המאופק ל –Old & Wise, מרינה מקסימיליאן הנלהבת ל – Eye In The Sky וגם אבי סינגולדה  הצטרף להפגין יכולותיו הוירטואוזיות בחשמלית.
הגם שהקונצרט נשמע מיושן משהו, האיכויות המוסיקליות, הסאונד הנהדר, התזמורים היפים – הופכות את הישן לפופ קלאסי נדיר ביופיו.

מבחר שירים: I Robot, Damned If I do, Don’t Answer Me, Breakdown/Raven, Time, I Wouldn’t want to be, Turn Of A Friendly Card (5 קטעים), Ammonia Avenue, Luciferama, La Sagrada Familia, Limelight, Don’t Let It Show, The Real World, Fragile, Psychobabble, Old & Wise – עם אביב גפן, What Goes Up, Prime Time, Sirus, Eye In The Sky עם מרינה מקסימיליאן, Dr. Tar, Games People Play
צילום: שלומי פינטו
שער, גלריה: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: Old And Wise עם אביב גפן

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 + = 12