עיון ביקורת

קרן פלס, בין העיר לכפר ההופעה (אמפי שוני, אוקטובר 2010)

מוסיקה ישראלית

לא זוכר באיזה שיר אמפי שוני היה על הרגליים. החגיגות (על אלבומה האחרון "בין העיר לכפר") החלו הרבה לפני האמצע. גל התלהבות ראשון שטף אחרי פרודיה שקרן פלס עשתה על מוסיקה מזרחית אפרופו חלום על הגשמת דירה חדשה ויוקרתית בתל-אביב אצל הקבלן גינדי, ואחרי הביצוע הזה, אני יכול לבשר: אילו אני אמרגן של מוסיקה מזרחית, הייתי מחפש בנרות את מספר הטלפון שלה. חוזה עם אופציות. סעיף מיוחד להורדות סלולאריות.

האמת: לא ראוי לכתוב ביקורת מלומדת על מופע השקה. הרי כל האורחים המצוינים האלה לא יגיעו למופע הבא שלה. לא קובי אפללו שלפני "ים הרחמים", ששמע מפיה את הרכילות המהלכת/המספרת על השמועה, כי יש רומן ביניהם (גימיק מפוברק? סיפור הרכילות של השבוע? הביך אותו?), מוקי, ששרף את הבמה יחד איתה ולא שכח את יום הולדתו ה-70 של ג'ון לנון, ושיאי החגיגה – אברהם טל – בהילוך חמישי יחד עם כלת הערב על "כל הציפורים" בואכה ל"אורות" שצירף גם את קובי אפללו להילולה.
מי שלא ראה את שמחת אמפי שוני  בקטע הזה – לא ראה שמחה מימיו. העיתוי והתזמון – אין טוב מהם – אחרי "פג'ו" המסעיר ולפני "לשם" ו"מבול", לפני ההדרן. ברגעים כאלה המבקר שבי סוגר פנקס. הבחורה נמצאת בווליומים אדירים, החגיגה בעיצומה, האורחים משדרגים ברמות. האנרגיות בשמיים. מה ביקורת.

אז הבטחתי לעצמי שאגיע למופע אחר נטול חגיגיות יתר, נקי מאורחים רמי פופולאריות, כדי לכתוב  לקהל שיגיע למופעים הבאים שלה.

ובכל זאת,  בלי כמה הערות, מבקר שכמותך, הרי אי אפשר: קודם כל: היוצרת המצוינת נולדה להיות על במה. לא ייקחו את זה ממנה. היא יודעת להופיע. יש לה כמעט הכל. אנרגיות, הומור, חן ובכמויות.  "בין העיר לכפר", מבחינה זו נטמע במופע בעל אוריינטציה רוקיסטית גבוהה, שבה שולטות החשמליות הקצביות והאנרגיות המוספות שלה.

הבעיה היא בכמויות: ואחזור על הערה שכבר נדמה לי הערתי: הרגיעי, קרן. לא חייבים לטרוף את הקהל. להגיד הכל, לשחק אותה בהיפר, להשתרע על במה השתרעות חושפת טפח (זו הייתה שמלה מעוצבת או קומבינזון שחור? תכתוב ביקורת מוסיקה, אני מפציר בעצמי – מה אתה משטרת האופנה?) להגזים בכמה-אני-רוצה-שתאהבו (כל אמן רוצה שיאהבו אותו, אבל יש מינונים)
זה בסדר אפשר להרגיע. אני אומר את הדברים אחרי ששמעתי ביצועי נפלאים ל"שיהיה לנו בית", "רצה הביתה", "מבול" וגם קטע נפלא בהדרן – ביצוע ארבע ידיים בחילופי מקומות של "מה כבר נשאר לקחת", שהיה בו קורטוב של ג'אז, עם הקלידן עמרי בר, והפעם פיינשמעקר כמוני, שבעוונותיו אינו רוקד עם קהל – נהנה מהגורמה המוסיקלי.

ועוד קטנטנה לפני סיום: קרן פלס הנפלאה: מה דעתך לעזוב את הקאברים לשירים של עצמך, שזכו  לביצועים של הזמרים שקיבלו אותם ממך. אני מדבר על "ואת" – הראל סקעת"אורח בעולם" – בועז מעודה"לשם" – מירי מסיקה. שלושה ביצועים מופלאים במקור. הייתי ממליץ לתת לשירים האלה להישאר אצלם, אלא אם כן יש בך צורך אובססיבי להראות קבל עם ועולם שהם פרי יצירתך.

 בין השירים: אם, שיר לאסף, לקחת, שמעון השכן, ואת, שיהיה לנו בית, עם קובי אפללו – ים הרחמים, רצה הביתה, איתי, מתקשר אליי, עם מוקי – הנה עיר, ילדה סוכר, פג'ו, אורח בעולם, עם אברהם טל – הזמן עושה את שלו, כל הציפורים, אורות (גם קובי אפללו), לשם, מבול, נובמבר, מה נשאר לקחת, אם אלה החיים.

 נגנים: תופים-יונתן חרפק, בס-נועם ורדי, גיטרות-רועי דותן,אודי שמחון, קלידים-עמרי בר.

דירוג:
וידיאו:
קרן פלס - ראיון ושירים
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “בין העיר לכפר ההופעה

  1. ברור שיש לה צורך - אחרת, הייתה מצטנפת בצניעותה :)
    לא יודעת למה, אבל הנושא שהכי מפריע לי בקרן פלס הוא שנראה לי, אולי נדמה לי, שהיא אוהבת את עצמה קצת יותר מדי.
    (מיכל, ר"ג)(09/02/2011)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 4 = 4