מישהו שאמר שההיפ הופ לא הגיע עדיין לדרגות של אמנות פורצת דרך. (מי אמר?) – יצטרך לשקול את דעתו אחרי קניה ווסט של My Beautiful Dark Twisted Fantasy ידבר קצת אחרת.
אני מתכוון למה שתרגמתי חופשי ה"פנטזיה היפה המעוותת קודרת" מאת קניה ווסט. כשהוא שר jerk-offs that’ll never take work off משהו כמו "מטומטמים שלעולם לא יפסיקו לעבוד". נראה לכם שהוא אינו מתכוון לעצמו? מתכוון גם מתכוון. שום היפ הופר שפוי לא יכול היה להגיע כנראה ליצירה שאפתנית שכזו.
אם 808s & Heartbreak הייתה יצירה שאפתנית. החדשה שאפתנית פי 3. יש בה הכל. היא מלנכולית אלקטרונית, מגיעה למקומות לא צפויים, שוברת את חוקי ההיפ הופ והפופ. ווסט ניסה להמציא הגלגל מחדש. שילובים של היפ הופ, בלדות ריתם נ' בלוז, אלקטרוניקה, קלאסיקה, דגימות של פרוג-רוק (מייק אולדפילד, קינג קרימסון) , אורחים מפתיעים מבון אייבר דרך ניקי מינאג', ריק רוס, ג'יי-זד, גון לגנד, ריהאנה, אלטון ג'ון.
הגזימו המשתפכים בביקורותיהם? אלבומו הטוב ביותר של ווסט? יכול להיות. סופרלטיבים חייבים להיות בע"מ. זה אלבום טוב מאוד, גילוי דעת של כוכב רוק על עולם הכוכבות. מנסה לפרק את המגדל הזה של תהילה והצלחה כדי לחשוף את האמת מאחורי. . האיש הממוצע מנמיך ציפיות מחייו. ווסט דורש עבורו עולם טוב יותר.
נועז ומוזר בניסיונות להרחיב את גבול השיר, שימושים בסגנונות, ציטוטים, צלילים. הוא עצמו מנסה לחדור לפינות החשוכות של נפשו, ועם זאת שומר על הומור. מצוינים All Of The Lights עם שיה קולות של ריהאנה, פסנתר של אלטון ג'ון, והגם שמיתרים קלאסיים אינם זרים להיפ הופ, העירוב של קלאסי, תרועות חצוצרות וביטים קלאביים. תקשיבו ל- Runaway – פתיחה של 40 שניות של צליל פסנתר בודד שממשיך להישמע גם בהמשך. 6 דקות של בחינה עצמית, עם סיום מדהים של 3 דקות כינורות בסטאקאטו. נראה שווסט נחוש לנפץ גבולות בין סגנונות.
מושלם? כל האלבום הזה מנסה להיות אחר, מהפכני, נועז יותר מאחרים בסטנדרטים המוכרים של ראפ והיפ הופ, בעיקר בראש ההפקתי, בפריצות הדרך המוסיקליות המיוחדות, בניסיון של ווסט לפרוץ דרכים מוסיקליות אחרות.