עיון ביקורת

מאיה בלזיצמן , במחווה לתור הזהב של הרוק הישראלי (תיאטרון תמונע, דצמבר 2010)

מוסיקה ישראלית

כשמביטים בה, אומרים – מה עושה הצ'לנית הזו בפופ? שתלך לנגן סונטה לפסנתר וצ'לו של ברהמס. הרבה יותר מתאים לפרצוף ולסגנון שלה. עניין של דימוי. אבל מאיה בלזיצמן היא הצ'לנית של הרוקיסטים. לא היחידה, בטח האחת.
כי מאיה בלזיצמן יש רק אחת. עד היום פגשתם אותה באינספור הופעות כמלווה של מיטב היוצרים והזמרים בפופ וברוק. בפסטיבל תל אביב למוסיקה האחרון, התברר שהיא (בלזיצמן) נמצאת שם במרכז הבמה כצ'לנית וגם כזמרת. עלתה לתת את המופע שלה.

תיאטרון תמונע, סוף דצמבר, שעה לפני חצות אני מקבל את מה שהפסדתי אז (בפסטיבל תל אביב) גרסאותיה למבחר שירים של הפופ והרוק והישראלי מודל שנות התשעים, או כפי שבלזיצמן ממקמת אותו – במועדון רוקסן המיתולוגי של רחוב הברזל 10 ת"א, מעוז הרוק של הימים ההם.

אישית, אין לי בעיה לחזור לשם במנהרת הזמן, נישא על גל נוסטלגי נפלא. המון הופעות מרגשות. מפורטיס ועד סחרוף ועד נקמת הטרקטור.
מאיה עצמה רק שמעה על "רוקסן". היא הייתה בת 8, כשהוא היה בשיא פריחתו, אבל היא יודעת לציין עובדה כמו ש"רדיוהד" נתנו את ההופעה הראשונה שלהם מחוץ לגבולות בריטניה ב"רוקסן". לא ממש בדקתי אם אכן הייתה זו ההופעה הראשונה של הלהקה מחוץ למולדתה, אבל אני יכול להעיד בשבועה ש"רדיוהד" הופיעה ברוקסן. פשוט מאוד: הייתי בהופעה הזו.

תיאטרון תמונע סוף 2010 אינו רוקסן. לא מתקרב לשם. אנשים ונשים באמצע הדרך שמחייכים בנימוס, מנשנשים משהו ומקבלים את הקינוח המוסיקלי. יש כיום מועדון רוק ראוי בישראל?

כשלצידה הפסנתרן ואיש הקלידים איתמר גרוס והמתופף מתן אפרת, מעניקה בלזיצמן קינוח שיכול לשמש סמינריון מוסיקאלי אקדמי ב"רימון" איך לעשות קאבר ולהישמע כאילו זוהי היצירה שלך.

יושבת בחורה במרכז הבמה שרה ומנגנת סימולטנית, מוציאה מהשירים את מה שיוצריהם לא חלמו שאפשר להוציא מהם. בלזיצמן לא רק נתנה להם חיים חדשים, היא עשתה בשירים כבשלה, כלומר – מעשי קסמים וכשפים, בשילובים של קלאסיקה ורוק, בעיבודי נפח עתירי דמיון פונקציונאליים שניצלו לעומק את המתופף והפסנתרן המצוינים, בטונים שאינם רק שירה אלא פרשנות. בדינמיקה מוסיקלית.בניואנסים מפתיעים. במילים פשוטות: יופייה הלא ידוע לי.
אני מדבר על שירים כמו "יש בך" ו"עוד שיר אחר" של החברים של נטאשה, "כל החבר'ה" – מוניקה סקס, "פרפרים" – כנסיית השכל",  "הילדה שלי" – תערובת אסקוט, "בשמלה אדומה" של הקספרים, "
LA" של ג'ינג'יות, "אחד אלוהים", "מישהו שומע אותי" של "איפה הילד", "שקט" של בלגן, "מאוד פרוע" – איגי וקסמן, "המנון לאדישות" של ערן צור, "מתח מיני" של המכשפות, "לילה" של נוער שוליים. בחירות לא פשוטות, טובות מאוד.

בראיון  שעשיתי עם מאיה בלזיצמן לאתר הזה לא יכולתי שלא לשאול אותה – איך חוזרים לשגרה (כלומר ללוות אמנים) אחרי ערב איכותי כזה? היא ענתה משהו שהכל בסדר. ואני אומר: לא פשוט לרדת מהכביש הראשי לשוליים, אבל בלזיצמן היא אשת עבודה, היא תרד, ורק אפשר לקוות בשבילה שתעלה חזרה פעמים רבות לכביש הראשי.

 

שירים: יש בך, פרפרים, כל החבר'ה, המנון לאדישות, אחד אלהים, מתח מיני, שקט, שלכת, L.A, עוד שיר אחר, מאוד פרוע, הילדה שלי, בשימלה אדומה, לילה, משיהו שומע אותי.

 נגנים: איתמר גרוס – קלידים, סינטי, מתן אפרת – תופים וכלי הקשה

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 − 1 =