עיון ביקורת
לרכישה >>

מירי מסיקה , הופעה אקוסטית (מועדון זאפה ת"א, ינואר 2011)

DVD, מוסיקה ישראלית

לא זוכר מתי הייתי לאחרונה בהופעה של מירי מסיקה. אז הנה נשבע שממש הייתי: דיווח מהכורסה – הייתי ממש עכשיו. לא צחוק: אחרי שרואים ושומעים את הקולות שהוקלטו בזאפה בדי.וו.די הזה, זה בדיוק זה.
שיקולי כדאיות: בחוץ קר, ההוצאה לזוג לא פעוטה. אם יש לך גם בייבי סיטר. את החציל בטחינה, הסלט ונתחוני העוף אפשר להכין בבית, והסידי הכפול גם נשאר אצלכם. זה אינו מדור צרכנות, אבל בידור הוא בסופו של דבר גם סוג של צריכה וצרכנות.
צרכנות מתחילה במילים – ואליו פור מאני, תמורה עבור המעות והשקלים. בשתי מילים: יש כאן תמורה,  בתנאי שברשותכם מערכת סאונד סראונד סבירה שמחוברת למסך: אני שמעתי ב-DTS, והסאונד – לנשק. דווקא בהופעה אקוסטית – כשהסאונד אינו נמרח בבום כללי, חשוב לתת לכל כלי את הנתיב שלו. הגיטרה הפורטת של יניב דדון נשמעת מצוין. ההקשה של אמיר פינטו מענגת, הפסנתר ושאר הקלידים של אורי זך צלולים, צליל הנשיפה של סלעית להב – לווית חן צלילים במרקם פריך, בהירים, עושים שירות למירי.
וידאו: צלש"ים לעושים במלאכה (איתן צור – עורך, יאיר אורן – און ליין, אסף ביטון – עריכת סאונד DVD, במאי – אמיר אוקרייניץ) נכון, אין הרבה מה לחדש בצילום הופעת פופ, אבל התחושה היא שניסו להוציא כאן את המיטב מהערב של מסיקה – שפע זוויות, איזונים בין זמרת ונגנים. דינמיקה טובה.
שנעבור לכלת הערב? נתחיל בבשורות הטובות – העיבודים האלה של הבעל אורי זך מחבקים אותה. "הופעה אקוסטית" – בטח, בטח. מסיקה לא רוקרית. חליל וצ'לו עושים לה טוב. היא גם מתענגת על צליל מולטי קלטשר, מינונים של אירופאי, ים תיכוני, קלאסי, פופ.
סוגיית הביצועים: זמרת מצוינת, נוכחות בימתית (הומור קולח, מגיע מביטחון), תנועה, אבל הייתה לי תחושה אחרי 13 שירים של אובר-דרמטיזציה שמנטרלת פה ושם פרשנות, כלומר כשרוב השירים נשמעים תשוקת יתר דרמטית, כמו מאוהבת בביצועים של עצמה, כשהזמרת הולכת רק לשם – יש לפעמים הרגשה שאתה מאבד את השיר ורץ עם הרגש שלה למרחקים ארוכים. 
ביצועי רגש – אין עליה, היא נמצאת חזק בתוך השיר, כמו שחקנית שלוקחת לעצמה ללכת עם התפקיד בהצגה עד הסוף ולהרביץ הופעת חיים. יש לה את זה. מה שהעלה אצלי את השאלה – עם מי להעדיף להיסחף – איתה או עם ריטה. אין לי בעיה ללכת על שתיהן, ואני אוהב דיוות גדולות מן החיים. מירי מסיקה היא מהסוג הזה.  אבל הגיע הזמן להרגיע מעט. לרסן את האובר הזה. שורה תחתונה: הייתי בהופעה של מירי מסיקה בלי להוציא את קצה הציפורן השמאלית שלי מהבית.

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 8 =