עיון ביקורת

אסף אמדורסקי, רטרוספקטיבה בבארבי (הארבי ת"א, מאי 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

לפני 29 שנה הקימו שלושה מתולתלי שיער הרכב שנרשם בדפי ההסטוריה של הרוק הישראלי. אסף אמדורסקי, עמיר "ג'נגו" רוסיאנו וירמי קפלן מתבוננים היום בתדהמה ביוטיובים של "תערובת אסקוט" כדי להבין מה  עברו הנערים מאז. בפרק הראשון של סדרת הרטרוספקטיבה של אמדורסקי בבארבי, הם עלו לבמה כדי לשחק בפנינו.  26 שנים אחרי שהלהקה הודיעה על סוף דרכה, התייצבה "תערובת אסקוט" לשחזר אלבומה היחיד משנת 1991. אם לסכם בשני משפטים: הם באמת עלו כדי לתת בראש, הוכיחו כי רוח נעורים ממשיכה לנשוב במפרשיהם.
אסף אמדורסקי הוא יוצר וזמר סקרן, מתנסה וחסר מנוחה, כבר אינו נמצא שם. "תערובת אסקוט" היא לא יותר מציון דרך ברטרוספקטיבה. בהמשך, כשחזרנו לאלבום הסולו הראשון של אסף אמדורסקי משנת 1994, שחררתי אנחת רווחה. הבנתי מה הוא ואני נעדיף לשמוע היום.
"תערובת אסקוט" יצרה רוק מקומי ראשוני, שביטא אמת חיים של אנשים צעירים במצוקה שמחפשים את עצמם, תוהים וטועים בדרכי החיים. בשנות התשעים ניסו חברי "אסקוט" ליצור מוסיקת רוק מקורית. טקסטים קצרים. צליל גיטרות חם. מעט שירים מאותו אלבום נכנסו לפנתיאון של הרוק הישראלי כמו "החדר האינטימי שלי". מוסיקת רוק, רוקנ'רול, פאנקי, צליל גיטרות ראשוני אותנטי. תובנות, מסר? לא משהו שהרעיד את אמות הסיפים. גרסת אסקוט 2017 הבהירה, כי זה ערב, שצריך להישאר צרור בצרור חיי הרוק המקומי, ולא לשוב עוד אל שדותיו, הגם שנעשה כאן מאמץ רציני להעניק לקהל תערובת מהוקצעת ומשודרגת גם ע"י תגבור הגיטריסטים יובל ליבליך ורם אוריון.
בא החלק השני של הערב והראה איפה אסף אמדורסקי נמצא נכון לעכשיו, למעשה נכון לרוב שנות היצירה האחרונות שלו. אלבום הסולו הראשון (1994) היווה השראה למופע רוק מהסוג האלטרנטיבי עם חמש צ'לניות, ובראשן קרני פוסטל, שותפה קבועה ברטרוספקטיבות שלו, עיבודים נהדרים ותאורה אטרקטיבית.  באלבום הזה עסק אמדורסקי בבריחה מהעיר הגדולה ("העיר הגדולה"), נטישת האהובה ("יקירתי") מבט על אנשים נטולי חיים בסביבה האורבנית המנוכרת, הנזקקות הנואשת של האדם לאהבה כדי שתהיה לו סיבה בשביל מה לקום בבוקר, התסכול של חוסר קהל ואי  הצלחה ("תחנות דלק"), רוק מלנכולי אפלולי לעיתים מלודי להפליא.
את התקליט הראשון שלו הפך אמדורסקי למופע מרהיב מוסיקלית וויזואלית, שיכול לצאת לסדרת הופעות. אסף הגשים בחלק הזה את מאווייו כמוסיקאי וכפרפורמר באינטרפרטציה יפהפייה לתקליט ההוא, שקרבה אותו לחלוטין לזמננו.  הסיום – "חרש ביבבה" – שיר מהסוג הקלאסי – השאיר טעם טוב של ממש. שיר געגועים מלודי נוגה יפהפה שאומר:  חלום קטן היה ונשכח / כמו דמעות מאתמול שיבשו על הכרית / מי זוכר עכשיו את מה שנשכח". את החלק הזה בפרק הראשון של הרטרוספקטיבה – לא אשכח.

הפקה מוסיקלית: אסף ויונתן דסקל
עיבודי מיתר: אבנר קלמר
נגנים: אסף אמדורסקי, טל כהן, אורי קוטנר, רועי חרמון, רם אוריון, ג'קי פיי, יעל שפירא, נעה איילי, הדס קליינמן, קרני פוסטל

 

צילומים: מרגלית חרסונסקי

החדר האינטימי שלי

יקירתי

אהבה חדשה

משהו שאני יכול

חרש בלבבה

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “רטרוספקטיבה בבארבי

  1. חרש ביבבה
    (רונן)(12/05/2017)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 + = 12