עיון ביקורת

באדי גאי בקיסריה, ההופעה – אגדה בלוז מהלכת (אמפי קיסריה, יולי 2016)

מוסיקה בלוז, מוסיקה הופעות

באדי גאי אומר, שהוא נולד לנגן גיטרה. אחרי ששומעים את נגינתו, יש הרגשה, שהוא התחיל לנגן גיטרה עוד ברחם אימו. כל קלישאה מתקבלת: הסטורית בלוז מהלכת. הבלוזמן של דורו. איש הבלוז של דורות רבים. משפיע, זמר נשמה. מנגן – Electric guitar  כמו רוקר ענק. והוא שאו מן. איש מחייך. מצחיק. פטפטן לא קטן.
מי שמכונה Cool cat חלוץ הבלוז משיקגו, השבוע בן  80, הוא גיטריסט של עולם הולך ונכחד, אבל גם בעולם הזה – אמן נדיר.  חמש דקות של סולו לפני שהוא פותח את הפה, ואתה מבין עם מי יש לך עסק.  גם כזמר – כוחו בגרונו באופן מפתיע.
באדי גאי, יליד לואיזיאנה, הביא איתו לקיסריה את הבלוז של ימי מאדי ווטרס והולין וולף, שהקנה לו מעמד של גיבור בעולם הרוק של ג'ימי הנדריקס, אריק קלפטון, ג'ימי פייג'. כל הבלוז הזה הגיע לבמה, כולל ציטוטים מהנ"ל, והייתה תחושה של אירוע של פעם בחיים, מפגש עם אחרון המוהיקנים של הבלוז. גאי, אחרי כל השנים, יודע להצדיע  למלמדיו ולמשפיעיו וגם לחקות את מתלמדיו ומושפעיו. בלוז, אומר גאי לקהל, לא לומדים בבית ספר, אלא מהקשבה, לרחוב, למנגנים. באדי גאי הדגים את זה בקטע "בום בום בום".
כובע מצחיה לבן, חולצה פרחונית של תייר אמריקני מפעם, שעון זהב, אין ספור הבעות פנים. הפריטה בגיטרה היא יותר כישוף מאשר וירטואוזיות. הנגינה  שלו תמיד ממציאה עצמה מחדש. התגלמות בלוז פרפורמינג כאילו אנחנו בקרקס של איש אחד: הוא ניגן בידיו, בגופו, בשיניו, באמצעות מקל תופים, במגבת, בישבנו, כאשר הגיטרה מונחת על הרצפה. זה לא רק בלוז. זה Soul שיוצא מכל נקודה בגוף. אין כאן דרמה. כשבאדי גאי מנגן, ידיו כמעט אינן זזות. נשימתו נשארת יציבה. הגיטרה נשמעת ונראית כשלוחה של גופו. הצלילים יוצאים מקצות האצבעות כמו פעימות מליבו.
הבלוזיסט מתקשר נפלא עם קהל, מתייחס לכולם כאילו הם חלק ממשפחתו, ואין כאן הצגה. באנו לשמוע גיטריסט בלוז, וקיבלנו פרפורמר ובדרן בעל כריזמה והומור, כשהקהל הוא פקטור חיוני מבחינתו. גאי מדבר הרבה בתוך ובין השירים, יורד לסיבוב ג'אמינג  בתוך הקהל. הוא עדיין אוהב את כל העניין של חיבוק עם מעריצים. זה עושה לו את זה גם בגילו. העניין בבלוז הוא לאו דווקא עצב, אלא לחוש את החיים. הבלוז הוא סיפור  של החיים. באדי גאי מביא איתו את תחושת החיים.
גאי התמקד בעיקר בקלאסיקות בלוז, סטנדרטס מהסוג, שלדבריו, כבר לא מנגנים ברדיו, הלך על הכי מוכרים כמו Damn Right I've Got the Blues ו – Hoochie Coochie Man ו – Skin Deep, ובכל זאת שמר לעצמו הזכות לא לתת לקהל את כל מה שחשקה נפשו, כמו Mustang Sally.
אגדת בלוז היא קלישאה שחוקה, אבל ימיה כבר אינם ארוכים. אחרי ההופעה של באדי גאי אין שום בעיה לומר: היינו בהופעה של אגדת בלוז.

באדי גאי – גיטרה, אוסטין תימוטי – תופים, סאמון מרטין – קלידים, הול קןרנליוס – גיטרה, רייט אורלנדו – בס

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: Skin Deep

Buddy Guy Live In Israel
גלריה
דירוג:
וידיאו:
הוצ'י קוצ'י מן
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 4 =