עיון ביקורת

בנג'מין קלמנטיין , I Tell A Fly (הליקון, אוקטובר 2017)

מוסיקה פופ אלטרנטיבי, מוסיקת עולם

פרק ההמשך של בנג'מין קלמנטיין, המשורר-פסנתרן, יליד גאנה שהתגלה בתחנות הרכבת של פריז ובהמשך כיוצר בריטי מפתיע, שזכה בפרס מרקורי. באלבום הבכורה  At Least For Now,  שיצא לפני כשנתיים, עסק בנג'מין קלמנטיין במה שהביא אותו לנקודה זו, בניסיון לגדרה העצמית על רקע הנסיבות. באלבום החדש, הוא מסיט את מבטו החוצה, מתבונן בהצלחה שלו כמשתקפת במצוקתם של פליטים וחסרי כל המחפשים את עתידם בעולם בלתי יציב, משתנה.
בנג'מין הוא זמר-יוצר מרתק במהותו. מוסיקלית, מי שהוגדר ע"י ה"ניו יורק טיימס", אחד מ -28 הגאונים של המוסיקה בימינו, חוקר אזורים לא מוכרים במוסיקה. האלבום מורכב מדרמה ומלנכוליה, מליריות מתוחכמת בתערובת של חריזה ומונולוגים פרוזאיים בעיבודים לא צפויים.
בנג'מין הסביר את המניע לאלבום בביטוי "חוצן של יכולות יוצאות  דופן", שבו השתמשו כאשר חידש את  הויזה האמריקאית שלו. המונח הוביל אותו להרהר במעמד של חוצנים/ חייזרים – כיצד חייהם נעים ללא הרף בין פחד לתקווה – מהסוג שחיוניים לחדש את התרבות הגוססת, אם כי לעתים קרובות נחשבים כמדביקים אותה במחלות ולא מרעננים אותה. לפיכך, השירים האלה על נדודים –  עוסקים בניגודים בין סדר לבלבול, בין אכזריות וחמלה.
לא הטקסטים הם שמרשימים במיוחד, אלא על המוסיקה המשתנה ללא הפסק בצבעוניות נדירה שבו פסנתר מעודן ומוטיבים של צ'מבלו מתערבלים בצלילים רוטטים חזקים של סינתיסייזר, יחד עם קולו האופראי המייבב וסגנונות המגיעים עד מוסיקה אפרו קריבית.  לפעמים, קלמנטיין  נסחף לכיוון שלא צפית. השיר "נמלי של אירופה" הוא של שנסון נוסח ז'ק ברל  עטוף ביומרות קלאסיות. שירים אחרים נעים בין  פסנתר קלאסי, בס אנד דראמס ג'אזי, וצורות מוסיקליות מורכבות כמו בשיר הפליטים "אלוהים הציל את הג'ונגל", עם קריצה להמנון הלאומי הבריטי בטון המזכיר את טום וייטס. השירים על הנוודים העניקו לקלמנטיין אפשרות להתגוון מוסיקלית. כמעט כל שיר חושף פן מיוחד של הזמר-יוצר. שש הדקות של  Phantom of Aleppoville הן אחד מקטעי הרוק המוזרים של השנה זהו קלמנטיין תאטרלי שבין מלמולים לצווחות לצד פסנתר מעודן. הוא מצווה על "בילי הבריון" לצאת מתוך מחבוא ולקבל את סליחתו  – שיר שמתיייחס לטראומה של ילדות.
בנג'מין קלמנטיין הקלאסי והאוונגרדי הנוגע בשנסון ובמיוזיקל  כנראה אינו פונה לטעמם של כולם. בעידן של קונפורמיות מתעצמת, זה  יכול להיות הנכס היקר ביותר שלו. וכשהוא מסיים את האלבום המטיף לחולמים להישאר חזקים נגד הברברים, קשה שלא למחוא כף להאמן היחיד הזה, בעל האמירה והחופש בעולם פופ השואף לסטנדרטיזציה.

Farewell Sonata

God Save the Jungle  

Better Sorry Than Safe 

Phantom of Aleppoville 

Paris Cor Blimey 

Jupiter 

Ode from Joyce 

One Awkward Fish 

By the Ports of Europe 

Quintessence 

Ave Dreamer 

וידיאו: Benjamin Clementine – Phantom Of Aleppoville

Benjamin Clementine – I Tell A Fly
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 7 = 0