עיון ביקורת

דה וויס רבע גמר ראשון , הסגנון של אלי חולי

The Voice - דה וויס, מה נשמע

אביב גפן מפרגן לאלי חולי – כי הוא אינו "מתחנף" לקהל. מירי מסיקה עלתה על הקלישאה הביקורתית: אלי חולי נמצא לחלוטין מחוץ לאזור ההתרפסות והליקוק לקהל. יש לו סגנון שירה, וזהו. כל נושא ההתחנפות אינו רלוונטי, כשמדובר בו. ההמלצה למנטור במקרה הזה: תתקדם. שפוט לגופו של עניין. תשתחרר מאמירות סתמיות בלתי משמעותיות.
אלי חולי בגיל צעיר מאוד – הוא זמר בעל סגנון משלו, Cool, מאופק, מכיל בביצועים "קטנים" את עומק השירים שהוא בוחר. הוא שר יפהפה את No Surprises של רדיוהד ואת Life On Mars של דיוויד בואי, וחזר על Hero, שיר שהולם להפליא את צורת השירה שלו. האנגלית שלו זקוקה לליטוש.  אם הוא מתכוון להמשיך אחרי התחרות, יידרשו לו שיפורים ובעיקר חומרים מקוריים ייחודיים.
גם שיר קורן היא זמרת בעלת צבע קולי מיוחד. גם עליה יכול גפן לומר, שהיא אינה "מתחנפת", אלא שבחירת השירים בשבילה – שערורייה. המנחים הכריזו כי הקהל בחר עבורה את "אף אחד" המוכר מעדן בן זקן. המשמעות היא הכשלתה. מיהו בדיוק "הקהל" הזה? זרקו לנו "הקהל" בחר. מישהו מפקח? וגם: איך מירי מסיקה יכולה לומר ש"הקהל" הוא הכי חכם. במקרה של שיר קורן "הקהל" הוא טיפש גמור. השיר הנ"ל מזוהה לחלוטין עם הביצוע המתייפח של עדן בן זקן. איך אפשר לתת לזמרת בעלת סגנון עדין ומופנם שיר כזה?  במסגרת המניפולציות של תוכנית ריאליטי, נתנו ל"קהל" לבחור שירים לזמרים, משהו כמו – הפקרת המתמודד וויתור על ניהול אומנותי. אגב, באופן מפתיע "הקהל" התאים נפלא את Thinking Out Loud  של אד שירן לג'וי נאג. זה אותו "קהל"? מהי מהות הפערים?
הטריקים האלה הם שמשניאים עלי תוכניות ריאליטי מוסיקה. פחות – הסחיטות הרגשיות כמו הבאת אביה של ג'וי נאג לאולפן, אחרי שהיא לא ראתה אותו שנתיים. דמעות הן חלק מהדי.אנ.איי של תוכנית ריאליטי צמאת רייטינג, ואין להן כל קשר למוסיקה. אבל כשמדובר במוסיקה – יש מקום להשתחרר משיקולי רייטינג ולהעדיף מקצוענות. מבחינה זו דה וויס נכשלה בפרק הזה.

עלו לחצי גמר:

ג'וי נאג –   Thinking Out Loud
רון עבדן – "תחזרי", "אהובתי"
אלי חולי: Life On Mars, No Surpises,  Hero

הדחה

שיר קןרן:  "אף אחד", "שמיים בוערים" "אור"

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 1