עיון ביקורת
לרכישה >>

דיקלה, סיפור אופטימי (הליקון, ספטמבר 2016)

מוסיקה ישראלית

יש מקום לראות את הטוב שבחיים, אבל אצל דיקלה זה מגיע בסוף אלבומה החדש באופן אירוני מסיפור על אחת שאמנם גדלה ברחובות, אבל הפכה ל"מיס יוסטון על למבורגיני". כבר יכולה להרשות לעצמה לכתוב סיפורים על אכזבות, על רקע צפייה בסרט של פליני על אחת ש"רצתה להיות".
"שיר אופטימי" הוא סיום נפלא לקברט אמוציונלי של מי שאינה זקוקה לשרת התרבות כדי להראות מהי תרבות שירה מזרחית אותנטית מכאן. התחושה היא של מלודרמה גדולה, כאילו נושאת על עצמה את הכאב הגדול הבלתי נגמר של האישה הנפגעת באהבתה בשירים שמגיעים מעומק נשמתה. דיקלה נמצאת לגמרי בתוך השירים שלה, המנעד הקולי הוא כאין וכאפס מול המנעד הרגשי. תקשיבו ל"בדידותי הנהדרת". איזו מלודרמה שמגיעה מכל הלב בקישוט צליל פלמנקו על פרידה מהבדידות לטובת אהבה חדשה. כאן אין אירוניה, אלא פרידה מפוקחת מהגלמודיות כדי לחבק את מי שרץ לקראתה. זה שיר אופטימי, למרות תוגת הטון של הזמרת, כאילו אומרת – אני בוכה מרוב שמחה.
כמעט אותו טון דרמטי – ב"הוא כותב לי, מאמי", קינת ייסורי אהבה שנכתבה כעין המשך של סצנה, שיכולה להיות שיחה בין בת לאם. גם כאן – תרגום של תחושה בעוצמה אמוציונאלית גבוהה הנשענת על הפקה מוסיקלית שמעצימה את ההבעה, מעניקה לשיר עומק מסעיר. ב"איזה כיף" מקוננת דיקלה את שברון הסתבכות היחסים בלחן נוגה, מתרפקת על רגעי האושר איתו, וגם כאן – זהו דכדוך אמיתי הנעטף בהפקה התומכת ברגשנותה.
דיקלה  מכניסה את הדמויות העממיות הטראגיות חסרות הסיכוי לשיריה – על מציאות חייהן הקשה ב"כבישים פתוחים". היא שרה על דמות של אישה ש"רוקדת בכיכר" הזועקת לאלוהים: "האם זה כל מה שהשגת בשבילנו" ומקוננת "אינתה עומרי" על האיש שאהבה. השיר הקצבי עטוף בתזמור פופ ערבי  בעיבוד נהדר לבוזוקי. הצלילים הים-תיכוניים משקפים את סביבת גיבורי השירים שלה, ומן הסתם, באופן אירוני, זוהי המוסיקה שמוציאה אותם מדיכאון.
גם "אל תלך" ממשיך את מסכת ייסורי האוהבת הדואבת ביחס לאהוב החסר, חוסר הוודאות באשר למצבו, הבדידות, מצבי הרוח המשתנים שלה.
תחושת השיברון מול האהוב מושרת על רקע עולם קשה בטון נוגה מחלחל ב"אנשים". מכאן הבקשה להבנה – "אל תשפוט אותי, לא אל תשפוט / יש לי מספיק אותי וזה לא מעט". מהשירים היפים ביותר ששמעתי מדיקלה. גם צלילי הליווי משתתפים בצערה.
צלילי הפסנתר הם  פתיח יפהפה ל"מסקרה שחורה". קצב מיד טמפו בשיר "שמח" כביכול, שמספר את הסיפור של מי שמרגישה סוף הדרך כי  – "ליבי אומר אין לאן לברוח". משכנעת גם הפניה הרגשנית הדואבת שלה לאהבה – "חיפשתי בך אמת פשוטה ואת לא באת אלי" ב"לעזאזל". מלודרמה נהדרת.
המוסיקה הים תיכונית העממית מגיעה לקראת סיום ב"ציפור על גג" בעיבוד שהוא כמעט קלישאה על הז'אנר ובשפה עממית אותנטית – "איך החיים משטים בי /  ציפור על גג ראיתי/ אח הרוח, הרוח, תיקחי אותי אתך". החיבור בין הקול, ההבעה ותזמור –  מדויק.
שנלך על סופרלטיב? שניסחף? האלבום הישראלי הים תיכוני המלהיב ביותר ששמעתי מעודי. דיקלה מגבשת קו רפרטוארי מזרחי-ים תיכוני מסוגנן המבטא אופי ועצמיות. התזמורים וההפקה המוזיקלית הם שעטנז עשיר של מזרח- מערב. דיקלה מאמצת את השירים האלה כמו הם בדמה. השירה המיוסרת מעניקה להם רמת אותנטיות גבוהה. הטון, הסלסול, תחושת הכאב והשיברון הם סגנון שירה שמחבר בין הנרטיב לצליל. משהו מאוד אינטגרטיבי, נוגע במוסיקה ערבית, סלסול שמובנה על המנעד הקולי והתחושתי שלה. יופי.

הפקה מוזיקלית: רוני בראון, גיל פלדמן, יפתח שחף, דיקלה
עיבודים: דיקלה, יפתח שחף

שירים: בדידותי הנהדרת, הוא כותב לי מאמי, איזה כיף, כבישים פתוחים, אל תלך, מסקרה שחורה, אנשים, לעזאזל, ציפור על גג, סיפור אופטימי

וידיאו: "הוא כותב לי מאמי" 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. NEY שאר אלבומיה אמנם מעולים ויפים עד טובים. אבל זהו אלבום דיסני. לא מתאים לדיקלה הדיסני נעימי הזה. תפסיק לחלק 4\5 כוכבים לכל מה ששמו "מוערך". כאלבום- האלבום פה הוא בקושי הגרביים של הבכורה הנהדרת באמתתת שלה. שיר אחד בולט רק- "הוא כותב לי מאמי", אולי היתר נחמדים במילים, אבל בעיבודים ובלחנים- לא קרובים לבכורה ולאלבומה הקודם. לא קרובים לקרסוליהם של חומרים אחרים של...אותה דיקלה.
    (דודי מיכ)(17/09/2016)
  2. אלבום מושלם !!! מלבד אל תלך הכל פגז
    (מזרחית זה להיט)(06/09/2016)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 + = 6