עיון ביקורת

דנה ברגר , ימים צפופים (הפקה עצמאית, אוקטובר 2017)

מוסיקה ישראלית

תוגתה של דנה ברגר. בשלושה עשר שירים היא שרה את עצמה בטון מדוכדך-מהורהר-כואב. מערבת אותך בסיפורים שלה, בתחושות, נוגעת בחיים, בקשיי זוגיות, בחברות, במוות. המנגינות מספרות אף הן את הנרטיב האישי על תדר רגשי מדוכדך.  זה יכול להיות שיר אישי מושר באיפוק בליווי גיטרה אקוסטית כמו "עם הילד על הלב", על תחושת זרות בינה ובינו אחרי אהבה שהתפוגגה בשיר "קבצנים", שיר עידוד לאישה שדלתו של האיש שלה נעולה בפניה ב"קומי לכי", על מציאות חיים ללא כיוון ומטרה ב"בסך הכל" ותקווה לטוב, וזו שמזהירה אותו לא להאמין לה כי "מה שמתחת לדברים לא נחשף לאור"
 הניסיון להישמע אישית ואותנטית מגיע לעיבודים, חלקם אקוסטיים למהדרין, איתורי פסנתר יפים של איתמר גרוס ב"שודדים", שיר על יחסים טראומטיים ("כשאני על ידך הפחד חי"),  וגם הצליל הפונקציונאלי החובר לביצוע הרגיש על חסרונו של אדם ב"האם אתה שומע", השימוש הוא בצליל אלקטרוני –מינימליסטי ב"תגיד לי מתי להתחיל" (" ברור לי מה הסוף/ כל החשמל הזה בינינו הולך לשרוף") השימוש במפיקים מוסיקליים הוא צעד נכון של דנה ברגר לפרוש את מגוון תחושותיה. הדוגמא הבולטת: את "אל תאמין לי", (צרויה להב ופוליקר) מכניסה ברגר פעם שניה לאלבום  אחרי שהופיע באלבום "מתנות של זמן" אז בעיבוד של יוסי פיין, הפעם – אייל ליאון קצב.
"מהפכה" הוא ניסיון להרגעה מבלבול הנובע מאי יכולת להגיע להגדרת זהותה. השיר הוא רשימה ארוכה של מטפורות שאין שום קשר ביניהן, מה שמצביע על בלבול רב אצל הדוברת באשר לזהותה וגם על העדר רוגע נפשי. אבל כשהיא איתו בלילה, הדברים נעשים מעט יותר פשוטים – כשהיא "חולמת על מהפכה", כאילו נוכחותו בלילות דיה כדי להגשים את ה"מהפכה" החיובית – הגעה לשלוות הנפש הנכספת.
דנה ברגר זועקת – אם כי במאופק את בלבול הזהויות. הרשימה מוגשת בקצב פאנקי המעיד על המתחולל בנפשה. בבית החוזר מגיעה מנגינה יותר מלודית-עגולה-רומנטית המהווה קונטרסט. הניגוד – מוצלח מאוד. העיבוד משרת נפלא את הנרטיב כולל צליל האווירה הרוקיסטי חלומי בסיום המתמזג עם הרמוניה.
ב"ימים צפופים" ברגר שרה על תקופה לחוצה בהיבט אישי וכללי. שברים אמוציונאליים, רסיסים פיזיים מ"נפילה", משהו שמתחולל "אצלו", (גם הוא נבהל) "מלחמה בחוץ" ו"כשתותחים יורים האהבה בוכה" על משקל הקלישאה המוכרת העוסקת במוזות. הטקסט אינו ממוקד, סתמי משהו.  האם מוסיקה משלימה את החסר? ברגר שרה בטון  של געגוע וכאב בבלדה המלנכולית האיטית הזו, באיפוק המכיל את התחושה, מצליחה לגעת בנימי נפשה לשדר לחץ בתיאור סיטואציה של מלחמה ורישומיה  בטון מתכוון, בעיבוד אווירה שמשרת את הדרמה בלי לגלוש למלודרמה.
ב"אתה לא בבית" ברגר שרה את מה שחולף בראשה שלי מי שהאיש שלה הודיע לה שהוא יחזור מאוחר הלילה, ושלא תמתין לו. במהלך ההמתנה היא משדרת ניסיון להרגיע את עצמה, שהוא בכל זאת אינו נמצא בחיקה של מישהי אחרת – "והלוואי שכל זה לא קורה". אקורד הפתיחה בפסנתר  מכניס יפה לסיפור הדרמטי שלה. אבל במקום לקבל שיר מלודרמטי, האוזן מתענגת על מנגינה ענוגה ועל טון נוגה ומפוקח גם העיבוד וההפקה המוסיקלית מכניסים לאווירת לילה רגועה הנמשכת עד הבית האחרון ומצטרפת לטון שהוא יותר פרספקטיבה כואבת ופחות מלודרמה. דנה ברגר נמצאת לגמרי בתוך הסיטואציה במוסיקה, בביצוע, בהזדהות.
את "נגן" תצרף ברגר את לרשימת השירים האולטימטיבית שלה. שיר להתאהב מהאזנה אחת. פשטותם היפה של המילים והלחן. תפורים במדויק למידותיה. צרויה להב כתבה על קסם ההיוולדות. הכל נגזר מהקסם הזה, מפלא היצירה – "כל הנחלים נובעים וזורמים ממנו"   מה שהיא נתנה לו – ביצירה, ועכשיו משאירה לו להמשיך את הקסם –  מצד שני, עם כל החופש לאפשר לו לחפש את דרכו – אחוזה חרדה לאבד אותו. דנה ברגר אימצה את השיר לחיקה כאמת חיים אישית, מכילה את התוכן כמי שעומדת מאחורי כל מילה. שירתה בהירה וממוקדת. מתכוונת לחלוטין למה שהיא שרה. קלאסיקה הבנויה על בית ופזמון שקסמו זורם ממנו ומהלך עליך. אחד השירים שבשבילם כדאי להגיע לאלבום  המאוד אישי הזה, שנשמע כחיבור חלקים שיוצרים את השלם שלה נכון לזמן הזה.

שירים: 1. מהפכה. 2. ימים צפופים 3. אתה לא בבית 4. עם היד על הלב. 5. נגן 6. קבצנים 7. קומי לכי. 8. בסך הכל 9.אל תאמין לי 10. תגיד לי מתי להתחיל 11. אחות. 12. שודדים 13. אם אתה שומע

דנה ברגר – קומי לכי – קליפ

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 6 =