עיון ביקורת

ריקי גל, דקה לפני כותרת בעיתון (מילים:ריקי גל ומאיר גולדברג לחן והפקה מוסיקלית: יוהדה פוליקר, אפריל 2015)

Uncategorized

ריקי גל מספרת הסיפור מפיהן של אישה וילדה שהיו עדות להתרחשות הקשורה באירוע טראומטי, שבו נהרסו בית וחיים. העדות נמסרת לפני שהתפרסמה בתקשורת. בולט הניגוד בין מה שהיה לפני (שיחקו כדורסל, תלו כביסה) ומה שאחרי (בית הרוס, חלונות קרועים). בהמשך השיר בולט הניסיון של הדוברת  להתערב באירוע – "אולי אביא קצת נחמה אל סף הבית".
ריקי גל ומאיר גולדברג מנסים להתייחס להתרחשות שתהפוך כותרת בעיתון, אבל כעבור שעות תרד מסדר היום הציבורי. הטראומה תישאר. שגרה לא שגרתית.
המוסיקה מביאה את הסיפור תחילה בטון מאופק של גל, שכמו מספרת את הסיפור מזווית נייטרלית,  אבל אט אט הופכת מעורבת בסיפור, כואבת ומתרגשת, גם חוזרת לשפת התיעוד-עדות בדיבור ("אני גרה כאן ליד / אמרה אישה יפיפייה, אתה לא מכיר אותי אני רואה אותך"). העירוב של התיעודי והתחושתי יצר שיר מיוחד, בהפקה מוסיקלית שמעצימה את  התחושה, מעניקה לאירוע את עומק הכאב, רגע לפני שהוא יכנס לחדשות ויהפוך לעוד כותרת לא זכורה במבול הכותרות הניתכות עלינו במציאות המקומית. חזק.

אני גרה כאן ליד / אמרה ילדונת מתוקה / שמעתי צעקות  הבנתי מה קרה / דקה לפני עוד היתה כאן שמחה, דקה לפני / בחוץ שיחקו כדור סל / ושתי שכנות תלו כביסה / דקה לפני תיקתק שעון / דקה לפני כותרת בעיתון

הרוס הבית , חלונות קרועים / ויש כתובת על הקיר:/ "מכאן אנחנו לא זזים"/ משני עברי גדה יודעים / אמא אוהבת אותנו גיבורים/ דקה לפני סיפור יתום/ דקה לפני כותרת בעיתון

הולך רועד כאן לפני / עיגול האור של הפנס/ דקה לפני, ברגע הבודד/ אולי אביא קצת נחמה אל סף הבית / עוד פעימה שקטה ללב חרד

אני גרה כאן ליד / אמרה אישה יפיפייה, אתה לא מכיר אותי אני רואה אותך

הולך רועד כאן לפני…

אני גרה כאן ליד / אמרה ילדונת מתוקה

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. יוסף יקר, אני שמחה תמיד כשאתה מתייחס למה שאני עושה ולרוב בשפע לב , אבל ראבק,שם השיר מדבר בעד עצמו אין זה סיפור מתחילתו ועד סופו , אלא רצף של כותרות שמלוות את חיינו חדשות לבקרים וברמזים חברתיים או פוליטיים המטרידים אותנו יום יום , אולי זה חידד בשבילך את הגישה לשיר שכתבתי ורק ביקשתי את עריכתו של מאיר גולדברג. ודאי עוד ניפגש, הרי כבר שנים באותה משפחה נאמנה. אי הבנות פה ושם לא ישנו דבר .יישר כוח . להתראות ותודה
    (ריקי גל)(04/05/2015)
  2. לא בטוח שהרגשתי כאן רצף של כותרות, זה נשמע לגמרי סיפור שגרה מתוך הכותרות, אבל סיפור. לא רצף. מצד שני: אני בהחלט מקבל את כוונת הכותב. בהצלחה.
    (יוסי חרסונסקי)(04/05/2015)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 4 =