עיון ביקורת

כנסיית השכל, חוגגת 25 שנות רוקנ'רול (אורחים אהוד בנאי, החברים של נטאשה, עמיר בניון, שמיניית ווקאל, מאיה בלזיצמן, אמפי קיסריה (הגן הלאומי))

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

אין בעיה למצוא סיבה למסיבה. לפני כחמש שנים, ביום ההולדת ה-20  אירחה הכנסיה את התזמורת האנדלוסית ואת אהוד בנאי.  גם הפעם במלאת 25 שנות רוק, הצטרף  אהוד בנאי, והגיעו גם החברים של נטאשה ועמיר בניון. תאריכים הם ככל הנראה מקדמי מכירות יעילים. הקהל אוהב חגיגות – להתרפק על על המוכר והחביב. לפי הערב בקיסריה, המושג "אמן מחמם", קיבל את המשמעות המדויקת שלו. משבי הרוח החמים, שהגיעו מהאורחים הפכו את המופע אטרקטיבי במיוחד. כנסיית השכל לא הסתפקה רק בכוכבים הנ"ל. על הבמה היו גם שמיניית ווקאל במגע שירה קלאסית, שלא תמיד התמזגה במוסיקה של הערב, ומאיה בלזיצמן  בצ'לו, שהיא לא רק "מחממת", אלא משדרגת מופע רוק בצורה משמעותית. היא שרה בדואט את "האהבה שלי", אחד הרגעים המרטיטים בהופעה. מבין האורחים, אהבתי במיוחד את החיבור לאהוד בנאי. כאן נוצרה אינטרקציה, שהאפילה אך במעט על המפגש עם החברים של נטשאה ועמיר בניון. ראשים מדברים, הפרייה הדדית. רוק אטרקטיבי של קיבוץ תרבויות. העיבוד ל"רחוב האגס 1" עם שמיניית ווקאל האיר את הערב ברגעים של התרוממות רוח. בנאי הצטרף לאחד השירים היפים ברשימה של "הכנסיה" – "תנו לי לשתות" על אחת שרחצה כל הלילה באור ירח, וזוהר כוכבי דבק בשיערה. האוהב הנואש מלהשיגה מבקש מפלטשיתנו לו לשמוח כדי לשכוח. שמע אותה מנגנת אקורד אחד נקי, ועכשיו, הלום אהבה, מבקש לשכוח את פני אהובתו. שיר רגש נפלא, בעיבוד בין העממי לרוק החשמלי, בין המנגינה העגולה והאווירה הים-תיכונית.
הערב נפתח ב"דגים" מתוך אלבומם האחרון, "זה לא אני". מי שולט על התנועה בהוויה, על ההתרחשויות והשפעתן על הבנאדם? רן אלמליח מבהיר: "זה לא אני". לי אין יד ושליטה על המתרחש – בכל מובן חושי – ריח, ראיה, שמיעה. גם לא על אותה ציפור ש"פרצה בשיר" ליד כביש סואן. יש לו לאלמליח יד גדולה ביצירת המוסיקה של כנסיית השכל. אם דיברנו על רוק, בשיר הזה – זוהי כנסיית השכל של רוק. אם מדברים על רוק ישראלי, אז הכנסייה היא התגלמות של מוסיקה מקומית, שאין בעיה להגדירה "רוק ישראלי", בלי לנסות לנתח ניתוח מוסיקלי מעמיק.
אחרי  25 שנה אפשר להצביע על רשימת שירי איכות מ"אני מאמין"  ל"שום דבר לא יפגע בי", על משפטים מופלאים כ"אחד שיכור שכח לזכור את מה שהוא חייב לשכוח", על סולן בעל מנעד גבוה ודרמטי, שבלעדיו הכנסיה אינה מה שהיא.
לקראת סיום, כרגיל בקיסריה – קהל על הרגליים, חגיגות שמתגלגלות עד השורה האחרונה ביציע. כנסית השכל עשתה את זה בגדול, כולל תאורה ווידיאו ספקטקולריים. להקה שאולי בעבר נחשבה  רוק אלטרנטיבי בפנתיאון של הרוק המקומי –  נמצאת עמוק בתוך מסע מיינסטרימי מורכב, שהוא הרבה יותר מרוק אנד רול.

כנסיית השכל הם: יורם חזן (גיטרה קלאסית, גיטרה חשמלית, סקסופון, שירה), רן אלמליח (גיטרה בס, שירה, ליווי), דוד רז (גיטרה חשמלית), דניאל זייבלט (תופים), עמי רייס (קלידים, אקורדיון)
שירים: דגים, אני מאמין, דברים בלחש, על מה את חולמת, קח שירים, Let Love In, זה לא אני, אני בא אליה, מה נשאר, בואי מהפכה, ראוונה ווחדה, האהבה שלי עם מאיה בלזיצמן, בדקה אחת שפויה – החברים של נטאשה, שקט – החברים של נטאשה, ואם כבר לבד – החברים של נטאשה, שלכת – עמיר בניון, מעל הים – עמיר בניון, רחוב האגס 1 – אהוד בנאי, עבודה שחורה – אהוד בנאי, תנו לי לשתות – אהוד בנאי, פלורנטין אהוד בנאי, השיר מההגן, למיה יש אקדח, איך זה מרגיש. הדרן: שום דבר לא יפגע בי, ידים למעלה, היינו עושים אהבה, תגידי שטוב.

צילום: מרגלית חרסונסקי

"דגים"

"אני מאמין"

"מעל הים" עם עמיר בניון

"פלורנטין" עם אהוד בנאי

"שום דבר לא יפגע בי"

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 1 =