עיון ביקורת

חוה אלברשטיין, בוא המורה (אן.אם.סי, דצמבר 2016)

מוסיקה ישראלית

5חוה אלברשטיין מצהירה, שהיא הכינה לעצמה מתנת יום הולדת  בדמות אלבום חדש. זמן  הרהורים נכון לעשיו בהיבטים שחוברים לעבר. אולי  נגיעה בסיכומים במובן של סגירת מעגל וחזרה לבסיס היציאה שלה כזמרת-יוצרת במהותה.
"הירושה"  – השיר שפותח מעיד על ההמשך. נשמע מעין תפילה, שיר עם, גוספל בצבע הקולי הגברי. זוהי חוה אלברשטיין כמו שהכרנו תמיד. זמרת עם. קרובה אצל עצמה. נוגעת במקומות שמשדרים דברים מתוך עצמה. זה שיר על ירושה מהסוג הגנטי. יותר במשמעות של לקבל בתורשה. מה שקיבלה מאמה. העיזבון האנושי. תכונות שניכרות בשיח-בסבל-בכעס-בצער-במזג. חומרית ירשה  – סידור תפילה ישן. רוחנית – שירים, מוסיקה.
ההמהום הגברי בפתיחה מעניק לשיר פשטות בסיסית. המהלך המלודי-הרמוני של השיר הוא מסוג שהופך שיר לשיר עם אל זמני. חוה שרה את השיר בכוונה גדולה, לא בנימה נוסטלגית, אלא בהשלמה מפוקחת.
השלמה מפוקחת, מבוקרת, בחירת טקסטים וצלילים במינונים צרופים. לשם כך הייתה זקוקה לערן ויץ, שהלחין את כל שירי האלבום וגם שותף לעיבודים ולהפקה המוסיקלית המהודקת. ההפקדה של כל לחני האלבום בידי מלחין אחד לראשונה בקריירה שלה נועדה ליצור הומוגניות לה חתרה אלברשטיין, כחלק מהמגמה להגיע לאלבום מסוגנן.
חוה חוזרת למוסיקה שאינה עומדת למבחן הזמן, למעשה בסיס האם שלה כזמרת עם. טקסטים של משוררים, מוסיקה בהשראה עממית,  חתירה למינימליזם, עיבודים פונקציונליים מעשירים. מעניקה לכל שיר את הטון התואם – אם זו תחושת הלאות הנוגה בתיאור הזמן בשיר "הקיץ הבוער" בשירו של אביגדור המאירי. אם זו האירוניה המחויכת ב"שיר עצוב" של איציק מאנגר שמתכתב עם ז'אנר שירי הילדים.  הצלילים הדרמטיים של "בוא המורה" לאנדה עמיר בטון נמוך ובקצב המשרה תחושת צעידת-אבל, כשצליל החשמלית של ערן ויץ מוסיף עוצמה לדרמה. אם זו שירתה המאופקת ועם זאת המתכוונת ב"גם הלילה",  שיר געגועים נוגה למי שנסע למסעות רחוקים, מילים של חוה עצמה, שיר פשוט מגיע ונוגע, בעיבוד עוטף מעודן.
חוה אלברשטיין היא באלבום הזה שחקנית נפלאה בקברט האינטימי  שלה, ששרה באיפוק סרקסטי "סך הכל" של ש.שלום, שיר סיכום חיים על השירה שנותרה עדיין על רקע הידלדלות הרצונות, האהבות, השמחות לעת זקנה. זוהי חווה שמזמרת "חיי מדף" של שוש וולמן,  ברוך טיפוסי בלי לגלוש לרגשנות, בנגיעות עדינות של גיטרה, על מר גורלה של מי שהיו לה חיי אהבה קצרים. זוהי חווה ששרה בדואט עם ערן ויץ "לי בחור מרבבה/ לי יונת האהבה/ ואתה הלהבה/ מאדם עד חוה" בלחן ועיבוד שמחזירים למוסיקה של פעם, לטון של צניעות, להרמוניה המשדרת תחושת קרבה כמו בהאזנה בחדר קטן. (השיר "שיר, ריקוד")
ובסיום – החזרה לילדות ב"נשיקה לאמא", תרצו שיר ילדים, מבטו של ילד על הוריו המשחקים עם "הילד הקטן", שיר קטן ויפה, שתורגם מאידיש, שחובר לתפיסה הכללית באלבום הזה, בו חווה אלברשטיין חוזרת למקומות אישיים צנועים לספר סיפורים מסוג המעט-שמכיל-את-המרובה בעיבודים מעודנים משדרגים, במינונים מדויקים. זו מתנה שהיא בחרה ליום הולדתה השבעים. היא ידעה מה היא רוצה.

שירים

הירושה יהודה קרני / ערן ויץ
הקיץ הבוער אביגדור המאירי / ערן ויץ
שיר עצוב איציק מאנגר / תרגום יורם טהר-לב/ ערן ויץ
בוא המורה אנדה עמיר/ ערן ויץ
גם הלילה חוה אלברשטיין/ ערן ויץ
סך הכל ש.שלום/ ערן ויץ
רומנסה על אסיר יורם ברונובסקי (מלדינו) / ערן ויץ
חיי מדף שוש וולמן/ ערן ויץ
שיר, ריקוד פניה ברגשטיין/ ערן ויץ
נשיקה לאמא יהואש/ תרגום מאידיש – חוה אלברשטיין/ לחן ערן ויץ

עיבודים חוה אלברשטיין, עובד אפרת וערן ויץ הפקה מוזיקלית עובד אפרת וערן ויץ
כלי הקשה אבי אגבבה, גיטרות ערן ויץ,  בס וגיטרה עובד אפרת, קלידים עדן ליברמן. 

צילומים: מרגלית חרסונסקי

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 8 = 14