עיון ביקורת

חוה אלברשטיין, האמנם את תלכי בשדה (מילים: לאה גולדברג לחן: חיים ברקני)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

לאה גולדברג כתבה את השיר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר העתיד נראה פחות ופחות ברור, והמשוררת חשה בחסרונה של שגרה פשוטה, שתאפשר להלך בכל מקום בצורה גלויה בלי חשש להיפגע.
המשוררת מבקשת בשיר הזה מנוחה. היא רוצה שיעברו ימי הדין ויבואו ימים של "סליחה וחסד". היא רוצה סוף סוף להשיל מעליה את הראייה המורכבת, החודרת, של נוראות המלחמה, ומבקשת מעצמה זמן ומקום בו תוכל להלך "כהלך התם", זמן בו יהיו "פשוטים הדברים וחיים". זמן בו יהיה "מתר לאהוב", בניגוד לזמן המלחמה בו אסור לאהוב, כי אהובים נוטים למות במלחמות.
המשוררת מעלה תהיה "האמנם עוד יבואו ימים"... כשהיא פונה אל עצמה בגוף שני, מתארת תחושות שנותנות טעם לחיים בתיאורים פיזיים חושניים – דפיקות המטר, כשהטיפות מטפסות על הגוף כידי מאהב. האור פורץ מתוך אפלת הענן, ואפילו את השקט אפשר לחוש. וגם הריחות – הריח המרגיע של התלם. הכל נראה כשגרה נחשקת: "וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ, וּמֻתָּר וּמֻתָּר לֶאֱהֹב" הכל פשוט וכל כך מוחשי וחושני ונטול אשמה – וּמֻתָּר וּמֻתָּר וּמֻתָּר. גם אם העולם נחרב מסביב, ויש אנשים רעבים, ויש סבל בעולם, זו איננה סיבה לחוש אשמה.
בבית הרביעי היא מגיעה להחלטה: אין יותר ציפייה לגורל שיחליט עבורנו. הדוברת פוסקת שכל הטוב הזה אכן יתקיים – אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה לְבַדֵּךְ ללא תלות באחרים. היא נוטלת את גורלה בידיה, ותמשיך ללכת בשדה הפתוח ללא מורא מפני כל הדברים המאיימים מסביב, ללא אשמה וביושר לבב.
כאשר גולדברג מתפללת להיות לבדה, "כאחד הדשאים, כאחד האדם", היא רוצה גם להיות "דשא אחד" או "אדם אחד". אדם בעל זהות ובעל תפילה ובעל רצון עצמאי, לא משועבד לקולקטיב.
השיר מתוך אלבומה של חוה אלברשטיין "כמו צמח בר". הלחן של חיים ברקני, העיבוד של מתי כספי.
טון הפסנתר הדרמטי הפותח, חובר למנגינה הרכה הקסומה של השיר. הכול כאן מתחבר כדי להעביר את תחושתה. זה כמעט נס שמלחין מצליח לחדור ללב המשוררת. מה שנותר זה הביצוע, וגם כאן – חוה אלברשטיין יותר מאשר מוסיפה את הטון הנכון לתחושת ההליכה התמה בשדה.

האמנם האמנם / עוד יבואו ימים / בסליחה ובחסד / ותלכי בשדה / ותלכי בו כהלך התם 
ומחשוף ומחשוף / כף רגלך ילטף / בעלי האספסת / או שלפי שיבולים / ידקרוך ותמתק דקירתם 
או מטר ישיגך / בעדת טיפותיו הדופקת / על כתפייך חזך צווארך / וראשך רענן / ותלכי בשדה הרטוב 
וירחב בך השקט / כאור בשולי הענן 
ונשמת ונשמת / את ריחו של התלם / נשום ורגוע / וראית את השמש / בראי השלולית הזהוב 
ופשוטים ופשוטים / הדברים וחיים / ומותר בם לנגוע / ומותר לאהוב / ומותר ומותר לאהוב 
את תלכי בשדה לבדך / לא נצרבת בלהט / השרפות בדרכים שסמרו / מאימה ומדם / וביושר לבב שוב / תהיי ענווה ונכנעת / כאחד הדשאים כאחד האדם 
את תלכי לבדך בשדה…

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 + 2 =