עיון ביקורת

יוני רכטר , "התכוונות" ועוד (פסטיבל הפסנתר, אולם רקנאטי, אוקטובר 2018)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

האם הקהל שהריע בשאגות ליוני רכטר באולם רקנאטי מוזיאון ת"א, פתיחת פסטיבל הפסנתר 2018, היה רוכש לפני 39 שנים את האלבום "התכוונות", תקליט הסולו הראשון של יוני רכטר שלשמו התכנסנו? לאכזבתו של רכטר, הקהל לא רכש בהמוניו גם את אלבומו האחרון "עוד סיפור". סביר להניח שהוא (הקהל) לא הגיע למוזיאון ת"א רק בשביל ה"התכוונות". מבחינתו – המכלול של רכטר קבע. רכטר כבר מזמן הבין, כי קיים פער בין ההתכוונות ובין המציאות. לא סתם הוא מיקם את "שיר נבואי קוסמי" כשיר אחרון. הקהל, הוא יודע, ממתין ללהיטים הגדולים. "התכוונות" אינו מכיל רק להיטים, ומכל מקום אין בו די להיטים למופע מלא.
"התכווונות", יצא כאשר רכטר, אז בן 27, כבר הציג עשייה מוזיקלית עשירה, שברובה הוא לא היה בקדמת הבמה – קלידן בלהקת "כוורת", הלחנה ועיבודים לתקליטים של גידי גוב ואריק איינשטיין, אלבום הילדים המצליח, "הכבש השישה עשר", הרכב "14 אוקטבות" עם אבנר קנר, המופע "באופן קבוע וחד פעמי" עם יהודית רביץ.
"התכוונות" העיד לראשונה על מקוריות ומורכבות של מלחין אקלקטי, ספוג השפעות מהפופ דרך הקלאסי ועד הג'אז. יוני רכטר רצה להביע בפעם הראשונה הצהרת כוונות אומנותית, כלומר – זה אני נטו – כולל הקטעים האינסטרומנטליים, שנגעו גם במוסיקה קלאסית. דודו אלהרר, שהפיק את התקליט, העניק  לרכטר חופש מוחלט. תכתיבים "מסחריים" לא עמדו כלל על הפרק. האלבום היה מעין 'אני מאמין'. של רכטר, שרצה לבטא עצמו ללא פשרות, לכן גם שמו – "התכוונות" –  מעין הצהרה שלל עמידה מאחורי כל אמירה מוזיקלית וטקסטואלית שעלתה בו.
השירים נשמעו כביכול פשוטים, אפילו קלים, אבל המורכבות שלהם הפתיעה. האלבום היה ציון דרך גם מבחינת בחירת הטקסטים לשיריו, תחילת שיתוף הפעולה עם עלי מוהר, קשר ארוך שנים, שהתפתח לחברות אמיצה (ארבעה משירי האלבום נכתבו ע"י מוהר, בהם "שוב היא כאן" ו"זה כל מה שיש"). עוד יוצר שנמצא כאן הוא חברו לכיתה דן מינסטר.
רכטר יצר אלבום מלודי, נעים, מורכב, קצת קלאסי, קצת פרוג, קצת ג'אז. הוא נשמע משוחרר וחופשי לראשונה בדרכו המקורית והמאתגרת בקטעים כמו "לא מכירים" ו"בתנועה מתמדת".
מדוע לא הצליח אז בחנויות התקליטים? הסיבות לאו-דווקא במורכבותו. יוני רכטר מעולם לא היה זמר של פרונט, כוכב פופ. גם הפעם 39 שנה אחרי, הוא די נשאר הסינגר סונגרייטר, שאינו מתאמץ לעשות שאו-אופ. ממשיך במתכון של "העיקר זה הרומנטיקה", משלב נגנים מצוינים וזמרים צעירים בהופעה. אני אוהב את האלבום הזה גם היום, ברור שאפשר היה לעשות אותו טוב יותר, אבל הרי אין לזה סוף. כאלבום סולו ראשון, הוא אפשר ליוני הצהרת כוונות, שהמשכה חיפושים שהובילו ליצירה מרתקת.
"התכוונות" 2018 בפסטיבל הפסנתר היה מופע סולידי מאוד. רק לקראת סיום הגיעו שני ביצועי סולו של גיטרה חשמלית (יוגב גלוסמן) ותופים (אמיר ברסלר). רכטר כנראה אינו זקוק אפילו לסולואים מהסוג הזה. המוסיקה שלו עושה את שלה כמוסיקה שמנצחת את הזמן.

יוני רכטר – פסנתר ושירה, ענת מושקובסקי – שירה אביב פק – שירה, אמיר ברסלר – תופים, יוגב גלוסמן – בס, יונתן דסקל – קלידים.
שירים: יום יפה, לא מכירים, זה כל מה שיש, לילה ויום, בתנועה מתמדת, שוב היא כאן, וגשם יורד, התכוונות, הלילה בחלום, התעוררות, גן עדן, שיר הפוך, חבק אותי, הוא, זו אותה האהבה, שיר אהבה סטנדרטי, שיכור, שטח הפק, שיר נבואי.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

לילה ויום

וגשם יורד 

ראיון לקראת הפסטיבל

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 1 = 2