עיון ביקורת

פסטיבל הפסנתר , לונא אבו נסאר (אולם קאופמן מוזיאון ת"א, נובמבר 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

ההופעה אימתה את מה שחשתי/ חשבתי בהאזנה לאלבום השני שלה – "מערבולת". אחזור על שורות הסיום: אחת הזמרות היותר מעניינות על קו התפר שבין הערבית לעברית. ברגישות ובחוכמה, בטונים שיש בהם מן העדינות האינטימית, אך גם מן הנחישות, מצליחה לונא אבו נסאר ליצור עולם מוסיקלי ייחודי לה.
לונא אבו נסאר השלימה לי את התמונה בשירים שלא הכרתי מאלבומה הראשון – "אספר לך". אכן: ערבית ועברית יוצרים את עולמה המוסיקלי. היא התחילה בהיסוס מסוים, כמו מתכנסת בתוך עצמה בשירים, כשהיא פתחה את הערב, כמו באלבום בערבית ב"סואאל". בהמשך נפתחה כפרח. שלישיית הנגנים (פסנתר-בס-תופים) העניקה לשירים רקמת צלילים מדויקת. לונא מצליחה להאיר את עולמה המורכב ברבדים שונים, הלירי-רגיש-אינטימי כמו גם הפאנקי-קצבי. היא עושה גם ראפ. מוסיקלית – זו אינה מוסיקה ערבית, בטח לא ישראלית.
היא שרה מיני חלומות, שהפכו לשירים במעין מערבולת, ששואבת למטה. מעין צלילה אל קרקעית הרגש.
השפות מבחינתה אינן מייצרות "סגנון", הגם שבמהות, לונא נשמעת פולק סינגר, כשהיא מלווה עצמה בגיטרה אקוסטית. מצד שני – צליל הפסנתר (עדי דויטש) מקשט בהרמוניה מערבית. השפה הערבית אינה מהווה מכשול מבחינתה לסובב גלובוס ולהגיע לכל מקום ולכל ז'אנר. כאמור, לונא חוצת תרבויות, אינה מייצגת תרבות מסוימת, אלא את המוסיקה של עצמה, גם כשהיא עושה קאבר מצוין ל"עד מתי" של אתי אנקרי. הערבית והעברית כרוכות זו בזו, מערבת ביניהן ברגישות מופלאה.

פסנתר עדי דויטש │ קונטרה בס עדי גיגי │ תופים וכלי הקשה סתיו ליפיץ 

האלבום מערבולת – ביקורת

צילום: מרגלית חרסונסקי

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 + = 9