עיון ביקורת
לרכישה >>

ניב דמירל, בין הסימנים (הפקה עצמאית, אפריל 2017)

מוסיקה ישראלית

בחו"ל היו עושים מניב דמירל סופרסטאר. הזמר המלו-מלנכולי, הרגיש והרגשן, ששר את כאבי אהבותיו, פחדיו, לבטיו  ותסכוליו בטונים משכנעים ובמנגינות קליטות. בעברית – זמרים מעטים מצליחים לעלות על נתיב המיינסטרים הזה. מצוקת הרומנטיקן התורן. המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי לשבוע"), משרבט מטפורות סתמיות כמו "היום נכבה לי כמו סיגריה על המדרכה". סינגר סונגרייטר שמנסה לשדר סבל אישי בלי להגיד כמעט כלום, או לכל היותר מטפורה גרועה כמו "נגמרו לי הסוללות".
טון מחוספס מדוכדך, מתבסס על עיבודים שמייצרים "מצב רוח" עגמומי. יש לו את זה, ועדיין לפעמים התחושה היא יותר של סינגר סונגרייטר מלו-מלנכולי אינסטנט מאשר יוצר פופ אותנטי. מצד שני, אינך יכול שלא  להאמין לסערה הפנימית שמתחוללת בנפשו של אוהב נכזב ששר – "כשאת רחוקה, אצלי יש סערה" (השיר "הכל נרגע") או  "איך את יודעת להשאיר לי טעם של עוד" בשיר "השעות הקטנות" בעיבוד יפה לכינור.
ניב דמירל אינו מבלף כשהוא שר: "שוב עמדתי מולי חסר אונים/ תחת הגשר הישן של מעריב/ מעלי פרסומות/ לתוכניות בטלוויזיה/ שמוכרות לנו חיים/ אין לי שקט רק אוסף של עובדות/ כועס עליך אבל שולח לבבות/ אתה תמיד נשאר בסוף/ רק עם עצמך, הולך ברגל/ חוסך את הנסיעה".
האלבום משדר התלבטות של צעיר שתועה בדרכי החיים. זהו נושא נדוש, אבל ממשיך להיות צרת רבים, נחלת המוני אנשים צעירים,  שממשיכים במסע לבטים מתוך חוסר יכולת להגשים משהו. לא שהם מחפשים גדולות ונצורות. די להם באיזושהי "נורמליות", לבחור נכון יעד בחיים, וכשגם זה לא יוצא לפועל – חוזרים הביתה, אל ההורים. נורמליות  של ברירת מחדל.
 דמירל שר את שיר הדרכים "נורמלי" בטון מלנכולי, מצליח להביע את התחושה באיפוק שמכיל את עומק המבוי הסתום. המנגינה והעיבוד שנוגעים במוסיקת קאנטרי, מצליחים לייצר אווירה שחוברת לתחושה, לסיפור.
דמירל מנסה להתפייט בטקסטים מנופחים כמו "לפעמים הגורל הולך נגד הזרם" בשיר "בחגים" שאף  הוא עוסק באהבה בלתי אפשרית, או כשהוא שר סיכום חיים בבלדה "אני ואתה ויוסי" – על חברות הדוקה שנפרמה ועל הבטחות שלא מומשו.
דמירל הוא הרומנטיקן הנואש שמביע ייאוש טיפוסי בווידוי גיל ההתבגרות – "אני שונא את העולם" בשיר "הנקודות החלשות" או רחמים עצמיים ב"נתיב אחר" על הפחדים שחוסמים ועל החיים הקצרים.
המיוחד בניב דמירל הוא בטונים במרווח צר של המנעד כדי לייצר חספוס של שירה מדוכדכת המחברת בין רגישות לרגשנות, כשהקול המיוחד חובר למנגינות נוגות כמו "את אוהבת אותי כמו שאני" ולהפקה מוסיקלית עוטפת – יומנו של הרומנטיקן המדוכדך נשמע כמי שפיו וליבו שווים.

שירים: בין הסימנים, בחגים, נורמלי, אני אתה ויוסי, הכל נרגע, השעות הקטנות, הנקודות החלשות, נתיב אחר, את אוהבת אותי כמו שאני

עיבוד והפקה מוסיקלית: אריאל טוכמן

וידיאו: "נורמלי" 

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + 5 =