עיון ביקורת

עדן בן זקן , לזאת שניצחה (ארומה מיוזיק שרית הפקות, ספטמבר 2017)

מוסיקה ישראלית

"לזאת שניצחה" יש לב גדול, כל כך גדול שהיא עושה בו שימוש סיטוני לאורך האלבום. רוב הטקסטים הם מניפולציות על דמעות-כאב-לב. בשיר הפותח, "בוא ניסע לים", ניסה אבי אוחיון לא לשעמם את עצמו ויצר תחכום לשוני כזה: "גם בלילות קרים/ איתך הלב/ תמיד יודע מה זה קיץ". לא "מרגיש קיץ" אלא "יודע מה זה קיץ". לב יודע. לא מרגיש.  הברקה? – לא. לב זה תחושה, לא ידיעה. אבל לאבי אוחיון יש רישיון לכתוב טקסטים מכל הבא ללב. מצד שני – מנגינה ועיבוד לוקחים את עדן בן זקן למקומות שהיא רוצה להגיע. מבחינתה – חמישה כוכבים.
השיר הבא "קח לי את הלב" הוא תרגיל בחריזה שבלונית: "כל תמונה שלו שוברת את הרשת/ ת'לב שלי כובשת/ רק אליו גולשת". כאן "הלב" הוא אמצעי להפעיל את הזמרת למוסיקת דאנס שמחה. היומרה – ממנה והלאה. לא מתווכחת. שיר שהולם מידותיה – אהלן וסהלן. ברוך הבא. מגיעים גם שירי העצב שעדן זקן מאנפפת-מסלסלת במנעד נוגע שמיים כמו "מתגעגעת". הלב במצב לא טוב. געגועים שוברים אותו בעיבוד בומבסטי של יעקב למאי, מוסיקאי מוכשר, שבוי בקונספטים האלה. "מאורסת", שיר שמח, על הכי חתיך בעיר שכרע ברך עם טבעת הוא הפקת EDM, שתיכנס לרשימות הדי.גיי בחתונה כולל צהלות ה"לה-לה-לה-לו-לו-לו". מי שמתהדר במוסיקה חתונות מזרחית, זו אינה בדיוק החתונה המרוקאית של ארז ביטון ושלמה בר ("מי שלא ראה חתונה מרוקאית מימיו"), אלא חפלת המונים אלקטרונית צעקנית וממוסחרת. האלקטרוניקה שולטת גם ב"לטוס לשם" – רוצה לברוח עם הגבר נשוי מעבר לים. פה אין שום התלבטות כמו בדרמה "שבתות וחגים" של יהודית רביץ. היא רוצה לעוף עם הגבר הנשוי כדי ישקריא לה שירים מעבר לים. היא כבר רואה חתונה ואת אשתו גרושה. ראש קטן, ועדן בן זקן משחקת אותה ראש קטן מאוד. הפופ הים תיכוני המקומי מוצף שירי וידוי של נבגדים ונבגדות. היוצרים מייצרים מוצרים רבים מהזן הזה. בתוך עמם הם יושבים.
יש לה שיר על הגבר ששיקר לה שהוא חולה עליה, למרות שנתנה את כל הלב בשבילו. ("אל תתקשר אלי") וגם זה שהצליח לברוח מהעולם שלה והיא בטוחה שלא יחזור ("צועקת")  בן זקן צועקת ומתייפחת, כשהעיבודים מייצרים מלודרמות גדולה מן השירים.
ב"לזאת שניצחה" הנבגדת מתבכיינת –היא מגלמת שוב את הנבגדת שבורת הלב ומקוננת את הסיפור על זו שלקחה לה את האיש של חייה, ש"מחזיק לה חזק את היד". יש בסיפור אינפורמציה מפורטת שמעוררת תמיהה איך השיגה את הפרטים: "בדייט הראשון זה כבר עבד", "עברתם לגור לבד" (לא הסבתא?) וכבר חושב "לבחור טבעת".  מצד שני היא פונה לליבה של האישה שלקחה לה את האהוב במשפטי רחמים עצמיים פתטיים כמו: "ואל תשכחי שיש עוד אחת שלא שכחה … איך נשבר לה הלב"? שיר רגש, המתבסס על מרכיבים מניפולטיביים. הלחן יפה, אבל הטון והעיבוד מכוונים למטרה אחת – להעצים את מניפולציית התוגה של הנבגדת לתשפוכת רגש צעקנית.
שמח? – "כולם באילת".  עדן בן זקן אינה זמרת ללעג על העם בתוכו היא חיה או על מגמת העדריות המביאה המונים לנפוש בעיר הדרומית. במקום זה היא מחייכת ומפזזת כל הדרך לשם בביצוע טייס אוטומטי של טקסט נורא. אילת מהבחינה הזו – היא משל לצריכת התרבות שבן זקן מספקת. אני מדבר גם על העיבוד האלקטרוני  הקצבי שמשקף  את ההמוניות והגסות שבצריכת התרבות הזו. עדן בן זקן עצמה אינה קיימת בשיר. היא נמצאת בו רק בשביל ה"מזרחית ידיים באוויר". לא מעבר לכך. לא יותר מאשר מייצגת את הוולגריות של העם בתוכו היא חיה.
עוד בלדה עצובה? בבקשה: "ילדה קטנה". בן זקן המתבכיינת משאירה להפקה המוזיקלית  לעטוף אותה בנדיבות. הבעיה: היא שרה בתפקיד גבר בוכה בלילה שננטש ע"י אהובתו.
המשרבטים מנסים להמציא לבן זקן טקסטים "עממיים" כאלה. "מאמי" מתחרז עם "לויאלי" ועם "בנאלי". לב שבור? יש גם לב שבור. ממה נשבר? לא חשוב. דימוי חבוט כדי לנסות להיות פואטיים? "כמו מדבר הלב שלי היה צמא למים". וואהו. היש יותר שחוק מזה?. מה בסוף? בלגן. מישמש. לא לצחוק, לא לבכות. . היא כזאת חמודה ועממית, יענו אותנטית. השכנה שממול. תיקחו חצי עם ישראל. מה הוא צריך יותר מאשר הטקסט הפופוליסטי הזה של "רציתי", שמכיל את כל מה שנדוש בשיח המקומי. כולם חולמים על "בית וילדים", כולם רוצים לאהוב לכל החיים, להתחבק, להתנשק, לפנק. כולם מדברים ב"מאמי". "מאמי כמה אתה יקר לי".
עזוב אותך ממילים. קח את כל הכלול: המילים, הקצב  והמנגינה – חתונה פופ, מזרחי, תרצו גם סוג של היפ הופ.  עדן בן זקן עפה על עצמה, אל הקהל. אין לה שליטה על השירים הנמסרים לה. היא משמשת כלי בידי מי שמעבירים לה אותם, אלה אשר מתווים  מוסיקה שנתפרת במתפרה של מפעל שירים העובד בשיטת הקונפקציה – כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בה.  עזוב אותך מביקורת. בתוך עמך אתה יושב. זה מה שעובד. סופרים את מיליוני הצפיות, ששרית חדד תיבהל.

שירים: בוא ניסע לים, קח לי את הלב, געגועים, מאורסת, ילדה קטנה, לטוס לשם, ברית עולם, אל תתקשר אליי, צועקת, משטרה, כולם באילת, רציתי, לאת שניצחה

צילומים: מרגלית חרסונסקי

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 − = 0