עיון ביקורת

עמיר בניון , היום פחות משתגע (מילים ולחן: עמיר בניון עיבוד, הפקה מוסיקלית: אודי תורג'מן, נובמבר 2017)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

עמיר בניון כותב לאשר אהבה נפשו, מתוודה ותוהה. מה בין להתאהב (להיות מאוהב) ובין לאהוב ולהיות נאהב? יש שרואים בהתאהבות פסיכוזה, מצב של מחשבה כפייתית, ולכן היא אולי סוג של הפרעה/ עיוות. מעין מחלת נפש זמנית. כשעמיר בניון שר,  "ואני תמיד רואה אותך אבל היום פחות משתגע", הוא אומר – יצאתי מזה, היום אני לידך, את מרגיעה ועושה לי טוב כמו אמא לילדים, אבל עדיין מחייה רגשות, נפגש בהם באמצעות תמונות מאלבומך.    חוץ משיגעון ההתאהבות, שבדרך כלל מעוות את תמונת האובייקט הנאהב – כל הטוב נשאר, ועדיין תוהה מול אלוהיו ובעיקר מול עצמו על השוני המפליא בין ההתאהבות (השיגעון) ובין אהבה, שהיא מצב נשאף. אחרי הכל כולם רוצים להיות נאהבים באמת.
הטון נשמע זעקה קודרת, שיש בה תחינה. סלסולו של הנפש. אם יש מד עוצמה לרגש, המחוג מזנק הכי גבוה. צליל הכינור מוסיף את יופיו לטון המתכוון. תוספת הקולות המקהלתיים – יפה.  זה עמיר בניון שאני אוהב, ששר את נפשו התוהה ברמת אמינות מופלאה בחיבור בין המילים למוסיקה, מתקרב לעצמו עד שלא רק קולו שר אלא אף ליבו. וחד הם.

ואני כמו גדל אצלך, / ממש כמו אחד מילדיך./ לפעמים אני רק עובר אצלך, לראות שטוב לך בחייך.
ואני עדיין אוהב אותך ועדיין מתגעגע./ ואני תמיד רואה אותך אבל היום פחות משתגע./ מסתכל מידי פעם בחלונך,
ממש כמו נער אבוד ומבולבל./ לפעמים פוגש בך באלבומך,/ שהנחת כאן על הספסל.
ואני עדיין אוהב אותך, אני עדיין מתגעגע / ואת עדיין לנגד עיני רק שהיום אני פחות משתגע.
ואני כמו גדל אצלך,/ ממש כמו אחד מילדיך./ לפעמים אני רק עובר אצלך, לראות שטוב לך בחייך./ ואני עדיין אוהב אות ועדיין מתגעגע./ ואני עדיין חולם אותך, אבל היום לא משתגע.
יושב עם אלוהים, יושב לי בגינה./ שואל את אלוהים, שאלה ועד שאלה./ כמה רציתי כמה אהבתי,/ כמה קיוויתי כמה אהבתי,/ אהבתי עדיין אוהב,/ אבל היום פחות משתגע.

צילום: מרגלית חרסונסקי

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 + 7 =