עיון ביקורת

דודו טסה, פריד (מילים: דודו טסה ועמיר לב לחן: דודו טסה עיבוד והפקה מוסיקלית: דודו טסה וניר מימון, יולי 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

המילים, הקליפ, גגות ניו-יורק. משהו דרמטי קורה כאן. יש תחושה שהמוסיקה חזקה מהמילים. מהנרטיב, ובצדק, אם לרדת לכוונת המשוררים. "נגן פריד", מפציר דודו טסה. מיהו "פריד"? פריד אל עטרש? איך זה מתקשר עם סימני השאלה בסיפור של מי שרוצה לכתוב את סיפור חייה, לרקוד את הריקוד שיעיף אותה. המוסיקה של פריד ככל הנראה היא נתון שאינו מעלה שאלות וספקות. ברור מנין הוא בא ולאן הוא הלך/הולך. אצלה קיימת רק כוונה "אומנותית". היא עדיין לא שם. ספק אם תגיע למקום של פריד. התהום ביניהם ענקית. עולם אחר. את הציניות הופך דודו טסה לשיר כאב דרמטי חזק. כאמור, המוסיקה עמוקה יותר מהטקסט. היא משדרת את העולם  המוסיקלי של טסה שיש בו משהו אלגי (קינתי, עצוב) עמוק וסגנון אותנטי של יוצר רוק עכשווי שמחובר למזרח. הלחן, העיבוד,  הגיטרות, הביט האלקטרוני, הכינורות המזרחיים העוצמה בשירת פזמון ("נגן נגן") מכניסים חזק לעולם המאוד טעון שלו. התוצאה דרמטית מלהיבה, עד אקסטזית. לקראת סיום טסה מתלהט, משתלהב, מעלה הילוך לסערת רגשות. יש מקום להתרגש.

את רוצה לכתוב/ את הסיפור שיטיס אותך/ מאיפה באת, לאן תלכי
את רוצה לרקוד/ את הריקוד שיעיף אותך/ מאיפה באת, לאן תלכי
בפניי מי תרקדי/ בפניי מי תעמדי/ הכול ידוע מראש
נגן תמיד, נגן פריד / יאללה, נגן, נגן נגן/ מה כבר יש לי לעשות
נגן תמיד, נגן פריד / לילה/ מה כבר יש לי לעשות
את רוצה לזכור/ את היום שגילו אותך/ מאיפה באת, לאן תלכי
את רוצה לשתות/ את הכוסית שתיקח אותך/ לאן תלכי, מאיפה באנו

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. זה שיר על מהגרים ועל רצונות סותרים. לבד על הגג עם פטיפון או מתערבבים ברחוב - לא כולם רוצים ויכולים אותו דבר.
    (אסף)(07/08/2018)
  2. אני אוהב את טסה המצוין- בחומריו בעברית, האישיים, סחרחורת, עיר ובהלות, הגולה. אבל פה.. העיבוד הטריפ הופי ונופי ניו יורק..זה קשור לפאריד אל אטראש ומוזיקה ערבית ? אולי זה מיקס מעניין שמבחינת האומן..זה העולם כפי שחווה אותו- חי את המערב ומזרח יחד. אבל בתוצר..לא תמיד זה יוצא הכי טבעי ואישי. מקווה שטסה לא פונה לכתיבה ועיבודים הג'נריים האלה עוד ועוד בעתיד. האזינו ל "47סול" למוזיקה ערבית יותר "ערבית". עם זה שמשלבים גם מעט רוק והיפהופ. לא בגלל השפה, ברור שעדיף שכל אחד ואחת ישיר ראשית בשפת האם שלו, לכן גם אלבומי טסה בעברית טובים בהרבה. משהו בעיבוד פה...קצת יומרני מידי. אוהב יותר את הרוק האישי חד ועברי נטו של טסה. אם תרצו..אני הקצנה של טעם שאוהב רק "שאדם עושה את תרבותו נטוו"..אבל זה כי ככה יוצא הכי טבעי. מיי סייט וויל שואו יו אול..גוגל RYM DAVIDIS
    (דודי מיכ (מוצרט הקווקזי))(25/07/2018)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 4 = 13