עיון ביקורת

צליל דיין , הווה (מילים ולחן: צליל דיין עיבוד: צליל דיין ויוני טלבי הפקה מוזיקלית: נדב ביטון, אוגוסט 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

נתחיל מהסוף: שיר נוגע, מגיע, מחלחל. אחרי מילים כאלו, מה יש להוסיף. תאזינו. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. מגיעות לצליל דיין עוד כמה מילים: הצליל של צליל הוא פולק קלאסי, הקול טהור, חף ממניירות. צליל דיין פונה בגוף שני אלי מי שכבר אינה נמצאת בחייה, מתוודה על הטוב בהווה, למרות חסרונה של האהובה. יש כאן מהלך של שכנוע עצמי בהשתחררות מקשר. לא רק זאת – היא משכנעת גם את האהובה ביתרון שבשחרור הזה.
צליל דיין שרה/ מספרת את תחושותיה בכנות משכנעת. הטון מאוזן-מאופק בלי לגלוש לרגשנות. יש משהו מאוד אותנטי בצבע הקולי שלה. ההבעה מגיעה ממקום שמתחת למיתרים. העיבוד מסייע לה לשקף עצמה בדיוק רב. צליל דיין מראה, כי אפשר ליצור פולק סונג אותנטי בעברית בקווי מתאר נוגים, המעניקים לשיר עומק ואמת.

*** שיר מתוך אלבום בכורה העוסק בקונפליקט בין המותר לאסור, בין ההיגיון לבין הרגש ומגולל סיפור אהבה בין שתי נשים האחת דתייה והשנייה חילונית וביניהן גבול דק של דת ואמונה.
דיין על השיר: ‫" מרוב אחיזה בקשר הזה, שכחתי לאהוב את עצמי בלי תנאים הייתי צריכה את המרחב כדי לגלות את הצבע והשפע שיש בי, וכמה מגיע לי יותר".

את הריח שלך כמו גשם ראשון/ את והמבט דבש סביב אישון
ואני לא מעכל את ההווה/ טוב לי במרחב זה מה שיש/ ואת אינך
את ממש כמו שאת פרצת לביתי/ באת שינית ולקחת את כל תכולתי
ואני לא מעכל את ההווה/ כי טוב לי עם עצמי וזה מה שיש
סוף סוף את אינך/ ואני לא מעכל את הההווה/ טוב לי עם עצמי ולך עם עצמך
וזה מה שיש

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 + = 4