בשביל שלמה בר, מילותיו של המשורר יוסף צבי רימון (1889-1958), שמרבית שירתו התאפיינה בפניה לאלוהות, הן אמצעי להבעת אמונה גדולה שמפעפעת בתוכו. בשירת הנשמה שלו, בר  מבטא חוויה אקסטזית  מרטיטה. אין ספק: זעקתו של המאמין טבועה בנשמתו. המוסיקה אחוזה חזק במילים. זה אינו שיר מלודי קליט שאפשר להצטרף אליו. רק העיבוד הפופ-אוריינטאלי של נדב ביטון הוא  שהופך את השיר/ תפילה לרקיד ושמח, מעניק לכובד המבע  של שלמה בר קלילות "מזרחית" ההופכת אותו נגיש, אך התחושה היא שאינו הולך איתו עקב בצד אגודל, קישוט חיצוני שמעקר מעט את עומק ההתכוונות והרצינות של בר.

יָדַעְתִּי כִּי פִּתְרוֹן הַכֹּל  אֱלֹ-הִ-ים אוֹר/ בְּעֶצֶם עֲלוּמַי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁטֶף זִיווֹ/ וָאֶשְׁכָּר.
אֱלֹ-הִ-ים אוֹר, – עָשָׂה הַכֹּל כָּאָמָּן: שֶׁמֶשׁ שַׁחֲרִית נָגְהָה אִתָּה/ וְלִבְנַת לַיִל צָפְנָה קְסָמִים,
גַּם הַצָּהֳרַיִם הוֹד/ וְלֹא יִדְמֶה יוֹמִי זֶה אֶל תְּמוֹלוֹ!
כָּל רְגָעַי – אֵל/ וְעַל כָּל דְּרָכַי – אֵל.
בְּלִבִּי תְּהוֹם אַחֲרֵי תְּהוֹם שָׁקַע/ לִבִּי עָשִׁיר כֵּאלֹ-הִ-ים …

( פרק ג, ד מתוך "בערו שערי אמנות" )