עיון ביקורת

רוני ידידיה וחברים , שרים נתן אלתרמן – העולם מצויר כגלויה חלק א' (הפקה עצמאית, אפריל 2015)

מוסיקה ישראלית

מסעות רוני ידידיה בשיריו של נתן אלתרמן נמשכים כבר חמש שנים. האלבום הוא קצה המסלול הראשון. על העטיפה רשום: "חלק א'". חשבון: ניפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. אין בעיה. שירי אלתרמן יהיו רלוונטיים גם אז. מוסיקלית, ידידיה ממילא אינו תלוי ברוחות המנשבות מעבר לפינה. "הזמן המוסיקלי" שלו רחב יריעה, פרוץ גבולות. השירים כאן – אין להם תאריך של פג תוקף.
רוח אופטימית שורה על הדיסק. ידידיה הלחין את אלתרמן בתחושה עירונית תוססת וקצבית. הסגנונות או ההשפעות אפופים ריחות של ישן אך בהחלט לא מיושן. מצאתי אצלו נינו רוטה (מלחין סרטי פליני), סשה ארגוב. שנסון חובר לשירי ארץ ישראל של פעם. טנגו לואלס.
מה שיפה אצל ידידיה הוא תפיסת המהות האלתרמנית. הוא הצליח  לחוש את אלתרמן  וגם לחייך מבין השורות כדי לגעת בהומור של המשורר. בשיר ההיתולי "עץ הפלפל" המושר בדואט עם ישראל ברייט, לוקח ידידיה את השיר אל מרחב המחייה המוסיקלי העל-זמני של אזורנו. צלילי קנון וגיטרה חשמלית חוברים כדי להעניק מגע חפלאי מענג לשיר. ההצטרפות של ברייט מוסיפה נופך שמחה קליל בקריצת עין. אווירת שעשועים נוחה של פעם מתבדרת לה.
החבירה לדואטים מייצרת  בשירים אחדים ערכים מוספים. ההצטרפות של פורטיס ל"לילה חדש" מניבה חדוות חיים רוק אופראית לשירו של המתבונן האורבאני, שחש-מדמיין סרט מתח בכל חושיו, לקראת הרגע שבו יקרה דבר, וציפיותיו של הציבור ל"מרכבת מלך" יתממשו. אלתרמן כתב על  אנייה גועה, בניינים שחורים, כלב מכווץ. אז מה השמחה? אז זהו ,שבשירי משוררים, מוסיקאים עושים מה-בראש, רותמים את המילים לטובתם. למעשה – מותר הכול. התוצאה הסופית – להיט או לא להיט תיקבע לא על פי הפרשנות, אלא על פי הקליטות. את המטרה הזו – רוני ידידיה השיג במרבית השירים. ל"שמועות" כתב ידידיה לחן מאוד קליל-ידידותי זורם באפיק מלו-קצבי פופ פולק, פיטר רוט נותן לקול הרך לפגוש את קולו (הרך) של ידידיה לדואט המזמין להצטרף.

ל"כיפה אדומה", שיר שמביע צער על ימי הילדות הפראים שנמחקו, גייס ידידיה את  חמי רודנר ואת הזמרת ליאורה יצחק השרה-מלחשת בסגנון הודי. השיר חולף בקלילות אוורירית סתמית משהו, זמן-לא-זמן, ריחופיות נעימה, שמעניקה לטקסט של אלתרמן בריזה קיצית לא מטלטלת.
קולה המיוחד של ליאורה יצחק מעטר נפלא גם את "רגע שקט" – דואט קצבי עם קובי רכט – מוסיף ניחוח אתני ל"עולם מצויר כגלויה מזרחית" שבו "אמהות רוחצות את הדור הצעיר/ והדור הזקן מנמנם על הבטן"
קובי אוז נמצא ב"חמש לפנות בוקר" – על לילה משעמם שעבר על העולם ועל ההיסטוריה, אסון לתקשורת, טקסט מדויק באקטואליותו. המוסיקה היא הצדעה לשירים של פעם. לחן, ביצוע ועיבוד שלוקחים ללילות ההם, שנות החמישים-שישים עם  חיוך מתרפק חם לעבר. גם "הוספות", על הכמיהה לקבל משהו ביום של "אוויר רב תשוקות וסחרחורת" בדואט עם ישראל גוריון, מחזיר למחוזות הואלס המענגים של פעם בחיוך גדול, מזמין להצטרף בשירה.
המסע של ידידיה מגיע עד הרמוניה סשה ארגובית ב"טיול ידוע", כשהוא שר סולו על חווית האיש העירוני המתבונן והמתלבט היוצא מביתו לטיול. ההשפעה כאן מדהימה.
רוני ידידיה הצליח "לצייר" שירים של אלתרמן בצלילים, לחנים ועיבודים שנמצאים במרחב זמן-לא-זמן, חוברים למהות האלתרמנית, לדמיון הפואטי הבלתי נדלה שלו, עם כל הלב, בשמחה, בחיוך, ובצלילים שמכניסים את השירים לגלויה מוסיקלית מרהיבה.

שירים: כיפה אדומה – עם חמי רודנר וליאורה יצחק, רגע שקט – עם קובי רכט, שמועות עם פיטר רוט, דיאגנוזה, חמש לפנות בוקר – עם קובי אוז, גשם, לילה חדש – עם רמי פורטיס, עץ הפלפל עם ישראל ברייט, הוספות – עם ישראל גוריון, טיול ידוע, לילי שרב עם אריק סיני בונוסים: כיפה אדומה – אקוסטי, לילה חדש – גרסת האליבי
מילים: נתן אלתרמן
לחנים:  רוני ידידיה
עיבודים: רוני ידידיה, ברק פרוכט

 

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 7