חוזרים לבסיס, להקת רוק שמגיעה מאזורי מעמד הפועלים הבריטי בצפון וולס, שם נוסדה  ב-2007 והוציאה את האלבום The Balcony. ההרכב צמח מאלמוניות במעגל הפאבים וזוחל בביטחון אל צמרת האינדי של הרוק הבריטי.
הדרך של ואן מקאן, הסולן וחבריו, לא התבססה על יחסי ציבור וביקורת משבחות. הלהקה הגיחה מתוך הקהל, כשהיא מסווגת עצמה בליגת על  של להקות על כמו "ארקטיק מאנקיז" ו"אואזיס".
"קאטפיש והבוטלמן" עושה רוק מהודק, מלוטש ומסוגנן, שמרשים בשמיעה ראשונה כאילו הולחן על הבמה בהופעה. הקצב בחמשת השירים הראשונים כמעט זהה.  רק ב – Glasgow, מגיע השינוי בשיר על יחסים בליווי גיטרה אקוסטית בלעדית. המעבר חד מדי. זה נשמע כאילו ואן מקאן הקליט את השיר על מיקרופון בודד.

"Before you know We'll be falling in drunk And I'll be letting you know When you wrap me around your fingers baby And you make me do that shit I've never done And as I piss you off on Sauchiehall street I know I want you to myself again"

"קאטפיש והבוטלמן" לא מתיימרים להיות האואזיס של ימינו. הם בדרך לשם. יש שירים כמו Oxygen, שמזכירים את המוסיקה של האחים גאלאגר, צליל הגיטרות של ג'וני בונד, הבסיסט בנג'י בלייקוויי והמתופף בוב הול שתומכים נהדר ב ואן מקאן.  ל"קאטפיש" יש צליל רוק אותנטי, סולן-גיטריסט שנשמע כוכב רוק טבעי. מה צריך יותר.

וידיאו: השיר "7"