עיון ביקורת

זוהר ארגוב בן 60, מה מאחורי המיתוס? (על מוסיקה ומיתוסים, יולי 2015)

מה נשמע, מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס

התקשורת עוסקת הרבה בזוהר ארגוב שלאחר מותו. היא שיצרה את האגדה והעצימה את המיתוס. השבוע, במלאת 60 להולדתו של ארגוב, ניתקלתי בעוד ניסיון לסחוט את הסיפור. שגיא בן נון ראיין עבור "וואלה" שורה של ידוענים, שנדרשו לשאלה: אילו ארגוב היה נשאר בחיים, האם היום, כשהוא חוגג 60, היה נשאר המלך והאייקון הענק, כפי שהיה לאחר מותו?
שאלות "אילו" מובילות לתשובות ניחוש סתמיות. גם על ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס, אלביס יכולים לשאול מה-היה-אילו. העיתונות חיה מאגדות, וזוהי עוד אחת מכתבות הבלה-בלה-בלה. צריכים להתפרנס. התשובה המדויקת יותר לשאלה הייתה זו של אמיר בן דוד (עיתונאי, חבר להקת אבטיפוס, תסריטאי הסרט "זוהר")
"אם זוהר ארגוב היה נשאר בחיים, מקומו בתולדות המוזיקה הישראלית ובדמיון הישראלי היה דומה לזה של חיים משה ושימי תבורי. הוא לא היה המיתוס, שחלקו נבנה בגלל הסרט וההצגה ובעיקר בגלל המוות וסימני השאלה סביבו. מות בגיל צעיר ובנסיבות דרמטיות – תמיד מוסיף איזה אפיל. השירים שלו עצומים וזוהר היה זמר ענק, אין על זה ויכוח, אבל יש את האקס פקטור של המוות הדרמטי בגיל צעיר. חיים משה, שהיה זמר לא פחות טוב מזוהר, גם לו היו להיטים באותה תקופה וגם הוא היה גדול, עדיין חי בינינו ועם הזמן איבד את ההילה הזאת. חיים היה שפוי ולא הרס את עצמו, אז לא נבנתה סביבו אגדה. אם זוהר היה נשאר בחיים יכול להיות שהוא היה מוציא תקליטים מביכים,  ועם הזמן היינו מאבדים בו עניין. לא כולם נהיים שלמה ארצי".

נכון מאוד. את ההערכה הגדולה לקולו, כמו גם למקומו בפסגת המוסיקה הישראלית הים-תיכונית, קיבל זוהר ארגוב רק אחרי התאבדותו ב-1987. מאז צמח מיתוס. מותו הפך אותו אגדה, אבל לא פאר את חייו. אני זוכר, שקבעתי איתו פגישה בתום הופעה במסעדה בתחנת דלק בצומת מסובים. חיכיתי כמעט עד שלוש אחר חצות. ארגוב לא הגיע. אני יכול לתאר לעצמי מדוע. למחרת צלצלתי וצלצלתי, אך הוא לא ענה. אפילו לא טרח להתנצל.
העובדה שזוהר היה כבר אז  בשפל עמוק כתוצאה מהשימוש בהירואין, לא פגעה בהצלחת שיריו כ"בואי הלנה", "אמא", "מלאך שטן", "בדד" "הפרח בגני", "ים של דמעות" מאידך, הביקוש להופעותיו קטן בשל נטייתו שלא להגיע אליהן.
היום גם מייחסים כל שיר של ארגוב ל"מוסיקה מזרחית", למרות שמוסיקלית שירים כמו "בדד" לא היו "מוסיקה מזרחית". "בדד" הציג בעיקר זמר. פחות סגנון. ללא הביצוע של  ארגוב, השיר לא היה מגיע כה רחוק. "בדד" הוא פופ מאוד פשוט יחסית לעיבוד היפה והמורכב של "הפרח בגני", שנשמע יותר אותנטי ומיוחד כשיר ישראלי חדש, גם בטקסט המעוטר במכמנים לשוניים וגם בהשראת המוסיקה שאביהו מדינה ספג בסביבה בה גדל. ארגוב העניק לשיר עוצמות בזכות הקול האותנטי ויכולת הביצוע הנדירה. אין לזה שום קשר  ל"מוסיקה מזרחית", כי אם מדובר במוסיקה מזרחית, צריכים להגיע לשירים שזוהר ארגוב שר במרוקאית בהשפעת זמר כסלים הילאלי, ששר עם המאוול הטיפוסי.
המיתוס עבד תמיד שעות נוספות, עיקר כל ניסיון לעסוק בזוהר ארגוב באופן רציונאלי. הכתבות האלה – מה היה עושה "המלך" אילו חי היום, ממש אינן תורמות להערכה נכונה של הזמר ומעמדו בז'אנר שהוא מייצג.
מיתוס יותר מכסה מאשר מגלה. עם מיתוס לא מתווכחים. גם כשמדברים בדמות (טראגית ככל שתהיה) כמו זוהר ארגוב, שהגיעה לקולנוע ולתיאטרון, לא חובה לתת לאגדה להאפיל על האמת.

וידיאו: "הפרח בגני" – פסטיבל 'דרור,למנצח שיר מזמור' בערוץ 1 – פסח תשמ"ב – אפריל 1982

שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 4 תגובות

  1. היי. אהיה קשה ובכל זאת אומר... באמת שאני במקומך הייתי עושה שוב בדק... למשל (ורק למשל) לא יהיה בעל אוזן טובה, ממוצא מזרחי-שלא יבחין בין אבנר גדסי (זמר המותיר פה פעור אצל מאזיניו) לבין חיים משה (שתמיד היה-בעניין יכולותיו הקוליות-זמר 'אמצע הדרך') וזהר ?... אם היה חי, היה נשאר להיות אחד ששר כמו שלא נמצא בסביבתו... אולי האוזן שלו לבחור שירים הייתה מתבלה -כמו אצל אריק איינשטיין שלא הוציא חומר משמעותי בשנותיו האחרונות כי מוחו איבד חידוד, כמו אצל ש.ארצי ושלום חנוך שאיבדו יכולת יצירת חומרים חדשים...-המוח שלנו מתבלה בדיוק כמו שאר הגוף... אבל אינטיליגנצית השירה לא נעלמת ממי שכבר קיבל את 'המתנה'. זהר אכן באמת שונה מהשאר... ו "בדד" "הפרח בגני" יצאו שנים לפני התחלת השימוש הכבד שלו בסמים...הסמים התחילו עם חזרתו מאמריקה לקראת סוף 85 ושני השירים הללו הם מ 82. לזהר אכן יש גם מוזיקה מזרחית אמיתית ושירים אותם הוא מבצע הן במרוקאית, בערבית ואף ביוונית. זהר היה יצור מגוון אך בחכמה. בחרת לציין דווקא את בדד אך באותו אלבום יש שירים שהם עוד יותר מערביים ממנו בהרבה ורק קולו עטף אותם בגוון מזרחי. לעניין היחוד אחזור לאבנר ואוסיף את ישי לוי. אם תקשיב לביצועים לא רישמיים או לא סטנדרטיים של מי משניהם תבחין אולי בשוני שבינם לשאר זמרי הז'אנר... ענין המיתוס לא מדאיג דווקא את אלה שכן אוהבים ומכירים את האמן אותו הם ''בוחנים''. אנחנו לא בוחנים את חייו הטרגיים, העצמות או עימעום עובדה זו או אחרת-רק מקשיבים לעבודה שלו... לכן התגובה של מגיב 3 (ליאור) אינה במקומה כלל ! אני לא מניח שבדרך חייו הטיף ג'ימי הנדריקס (או כל דומה לו) לחיים בריאים פוריים או נכונים אבל הוא גם לא אמור להבחן בהם ! אמן נבחן באמנותו ! ועוד, כל מי שיוצק ''תוסף'' למשהו קיים הוא אמן ! אינך חייב להיות יוצר בעצמך כדי להקרא אמן ! הכי בטוח הוא שזהר לא היה ''בובת חוטים'' בתוך האמנות שלו !
    (אילן קל)(25/05/2017)
  2. מדובר באדם שלא כתב או הלחין שום שיר מימיו. בנוסף לכך, היה נרקומן והורשע באונס!!!!!! נכון ששר יפה, אך מי בדיוק הכתיר אותו למלך? ועל מה? מזכיר שניסו להכתיר את איל גולן לזמר הלאומי עלאק, לפני כל הבלאגן שלו עם הקטינות. אלו הם טייטלים חסרי משמעות עבור מי שמבין קצת אפילו במוזיקה. בקיצור עבור אשכנזים.
    (ליאור)(18/07/2015)
  3. לאייל: הכוונה של אמיר בן דוד אינה להשוות בין הזמרים, אלא לנסות איזושהי הערכה - מה היה קורה אילו זוהר ארגוב היה חי כיום. האם הוא היה זוכה למעמד הזה של "מלך" שהקנתה לו ההסטוריה אחרי מותו. "גדול יותר מהאחרים" - זוהי קלישאה שעושים בה שימוש עובר לסוחר. יש עוד כמה זמרים שראויים לקלישאה הזו, ועדיין אין משתמשים בה בתדירות כזו כשמדברים עליהם.
    (יוסי חרסונסקי)(18/07/2015)
  4. תגיד לי, איך אתה שמבין וכותב במפורש ש"ללא הביצוע של ארגוב, השיר בדד לא היה מגיע כה רחוק, ושארגוב העניק לשיר הפרח בגני עוצמות בזכות הקול האותנטי ויכולת הביצוע הנדירה" וכן שאי אפשר להגדיר את המוסיקה שלו כמזרחית אלא רחבה יותר- יכול להסכים עם האמירה של בן דוד שהוא היה כמו חיים משה ושימי תבורי...לא חושב שאתה קצת סותר את עצמך?? ושהוא באמת היה קצת יותר גדול ומיוחד מהאחרים (ועוד בחייו!)? מציע לך להאזין לעוד שירים שלו- עדיף הפחות מוכרים- ולחשוב שוב...
    (אייל)(17/07/2015)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 7