עיון ביקורת

קרן פלס , איך שהשמש תזרח (הד-ארצי, יולי 2013)

מוסיקה ישראלית

יומן נפתולי יחסי הבינה-בינו של קרן פלס. מי מעוניין לעקוב אחריה בחשיפה הזו? את מי מסקרנים תיסכוליה-ערגותיה? מי מוכן להיות שותף לפינטוזיה?
בשיר המסיים שרה פלס: "מישהו אחר עושה לי לרחף/ אבל אתה תמיד נשאר האדמה". מה צריך להרגיש איש "האדמה" – טוב או רע? וגם: מה היא רוצה בסופו של דבר להיות? על האדמה איתו או לרחף עם אחר? אבל לפי הטונים והסולם – קרן פלס אכן חשה תחושת האמביוולנטיות הזו.
קרן פלס הקדישה אלבום לחשיפה אישית. משתפת בסודותיה הכמוסים, כשהיא שרה על ההתאהבויות לזמן קצר, על הפנטזיות שלה. על זוגיות לזמן שאול. נצא איתה למקומות אקזוטיים – לייק וואנקה, ונציה כדי לנסות לגעת בחוויותיה. "לייק וואנקה" שיר געגועים עז חובק חיים עד הרזולוציות הנמוכות ביותר. מהאהבה ההיא נותרה הבטחה – "כשתגדל ניסע שוב לשחק בלייק וואנקה", כלומר – היא מצפה לשובה של האהבה ההיא שאבדה באגם. טון נמוך שמביע את הערגה בעצבות, מעבר דרמטי יפה. זוהי קרן פלס במוטיבים מזוהים היטב, כלומר – הישנה והטובה.
האלבום נשמע לעיתים כמו "יומני היקר": קרן פלס מתייחסת לשתי מערכות יחסים. הראשונה – מעוררת בה געגועים עזים ("אז למה אני נמשכת לאחור") עם השנייה היא חיה, כי היא מתאימה לה. ("בול בשבילי") ממשיכה להתגעגע לדמות – שאין לה מושג איך זה לחיות במחיצתה, כלומר – הפיתוי ליופי ההוא ממשיך ללוותה. ה"כאן" גורם לה לחמוד את ה"שם", מה שנשמע מתכון גרוע לאושר.
מוסיקלית, אם למתוח קו על פני כל השירים – לא תמיד הצלחתי לחוש עומק, להזדהות עם מצוקות. לעיתים, הנרטיב מושר בנעימות מלודית של התרפקות בלי עוצמות דרמטיות. פלס, מוסיקאית מוכשרת מאוד, ממשיכה לעיתים "לפלרטט" עם המוסיקה שלה, להסתובב סביב אותו ציר, קו רומנטי של כמה אני אוהבת הקו המוסיקלי שלי. ההתאהבות שלה בעצמה, בסגנון שלה – לעיתים מעט בעוכריה.
מצד שני, תמצאו את השיר המחלחל שמגיע דווקא מהיבט של הגבר: "אלמד שוב דרכך/ מה רע ומה עושה לך טוב/ רק שתבואי ואעזוב אם תבקשי לך רגע לחשוב/ בלעדי" (השיר "רק שתבואי"), מהמינור הזה יוצאים טונים נוגים, נוגעים ומחלחלים. יש לה גם את זה בדיסק החדש.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 − = 2