מרגול וזהבה מאחדות כוחות. חלום או מציאות? מה יום מיומיים? מה הקשר ביניהן? (ה"ז'אנר" המקופח?) למה נועדו זו לזו? גורל משותף? האם מרגול צנעני החזקה צריכה הכתף החלשה של זהבה בן? או: זהבה זקוקה לכתף החזקה של מרגול? הצחקתם.
השיר הוא ניסיון שטוח ומתחסד להצליב דרכים, מדברות בלשון "אנחנו" ("נלחמנו", "ויתרנו", "נגענו", "הגשמנו") וגם קלישאות פמיניסטיות קלושות, כאילו משהו משותף לדרכיהן ("אנחנו זה הכח") והשותפות בגורל כאילו שתיהן על אותה סירה בים הגועש נגד העולם ("שיחכו כולם"), אבל ביחד משחררות משפט מגלומני כמו "אנחנו זה קול העולם".
תהרגו אותי: אני לא מאמין לשיר המוזמן שתפרו לשתיים, בטח לא לכאילו-טראומה-גורל משותפים. בסופו של דבר השיר מסתכם ב"ביחד ננצח ונעשה שמח". כולה "שמח". שום מסר אותנטי אחר. שום מקוריות במוסיקה. כלומר: חוזרות למקום שממנו באו. תגידו – אולם השמחות, ולא אתווכח. באו לעשות שמח ביחד, והמוסיקה אמנם לוקחת לשם. מצד שני: בארצנו שנת 2013 – זה כנראה המתכון לנצח. לא דורשים יותר.

חצי מהדרך עברנו/ היו גם ימים שנלחמנו/ אבל מעולם לא וויתרנו/ עברנו כמעט כל משבר
תביני אני כאן נלחמת/ על מה שאני עוד חולמת/ תקשיבי מה מרגול אומרת/ אנחנו תמיד נישאר
אולי קשה אבל יש לך טיפת מזל/ אבק דרכים פיזרת היית פה ונשארת/ לא נתייאש לא נתרגש זה מה שיש …
אנחנו זה הכח / ואי אפשר לשכוח/ אני ואת פה שיחכו כולם/ ביחד ננצח ונעשה שמח/ אנחנו כאן אז תתפסו חזק
בכל העולם כבר נגענו/ הגשמנו כל מה שחלמנו/ הצלחנו מאיפה שבאנו/ ניצחנו תמיד מול כולם
וכל היקום בשבילנו/ יש מי ששומר מעלינו/ תדעי אי אפשר בלעדינו/ אנחנו זה " קול העולם "
אולי קשה אבל יש לך טיפת מזל/ אבק דרכים פיזרת היית פה ונשארת/ לא נתייאש לא נתרגש זה מה שיש …
אנחנו זה הכח …